שמה בתגבורת מטעם "פועלי ציון" בעזרתם הכספית של הציונים הכלליים ובראשם ד"ר הינדס, אברהם פודלישבסקי ועוד. כשחזרו מחזית ביאליסטוק וערכו בוארשה נשף פרידה לחבר אברהם בריקמן שיצא לאמריקה, באה המשטרה ואסרה את כל החבורה ו-13 איש ממנה נשלחו לישיבה ממושכת במבצר נובידבויקרעפוס". ביניהם נחום ניר-רפאלקס ואשתו סאבינה, דוד בלוך, "הדוד לוזער" וחונא. במאסר נפגשו עם כמה יריבים פוליטיים ממנהיגי ה"בונד" וממפלגת הסוציאלדמוקרטים המהפכניים, שגם עמהם היו למשטרה הפוליטית הצארית חשבונות בלתי-מבוררים. חונא הוחזק במאסר למעלה משנה ונשלח לעבודת-פרך לסיביר, אך בעברו עם שומריו דרך אודיסה שוחרר בהשתדלות אנשי הועד של "חובבי ציון" (ב-1907), נמלט לחו"ל והגיע לטארנוב שבגליציה, העיר שכבר הכיר מעת מסעו להלוית הרצל. בעזרת דניאל לייבל (אלכסנדר) , ד"ר יצחק שיפר, שמואל שפאן ועוד הקימו שם מחדש את אגודת "פועלי ציון" שבטלה במשך הזמן מחוסר פעילות, וקיימו יחסים טובים עם האגודות הציוניות האזרחיות: ציונים כלליים, "מרים" ו"השחר". גם שם עזר בפיו ובאגרופו במלחמה נגד ההתבוללות של הפועלים היהודים במפלגה הסוציאליסטית הפולנית, ופעולות-הכח של חונא לטובת הציונות והנאמנות ליהדות ולציון נתחבבו על יהודי טארנוב.
מטארנוב נסע כאורח לקונגרס הציוני השביעי , ומאז נעשה לו למנהג-חובה להשתתף בכל הקונגרסים (וגם בועידת לונדון 1920) לא כציר נבחר, נואם ומצביע, אלא כאיש העם המיצג את המוני העם במישרין, משוחח עם כל ראשי התנועה שהכירוהו וחיבבוהו, מביע דעות עממיות בשיחות מתובלות בפולקלור יהודי עסיסי במסדרוני הקונגרס ומסביב לו, מזרז את הצירים להכנס אל האולם להצבעות חשובות, וביחוד כשהיה צורך לגייס רוב לטובת ד"ר וייצמן , שחונא היה תמיד מחסידיו הנלהבים. בין מכיריו ומחבביו של חונא נמנו צירים ועסקנים ומנהיגים לא רק מארצות מזרח אירופה, אלא גם מאמריקה, עד כי נחשב לחלק אינטגראלי של כל קונגרס, שבלי נוכחות חונא פגומה שלמותו...
ב-1909 עלה לארץ. נסע באניה מובילה שוורים מטריאסט במשך 10 ימים, ובדרך רעב ללחם. באלכסנדריה נתן לו שוחט מצפת צידה לדרך שהספיקה לו וליתר החלוצים שנסעו אתו עד חיפה. שם עלו על החוף בעזרת שלמה פרנקל (אביו של יהודה נדיבי) ויוסף טנטורי וקיבלו "פתקאות אדומות" ממשמר-החוף הטורקי. שם נפגש בראשונה עם השומר אלכסנדר זייד . עבד בכנרת ובדגניה. ביקר ביפו בראשית בנינה של "אחוזת בית" (היא תל-אביב), עלה ירושלימה ועבד במלון אמדורסקי, חזר לתל-אביב. והנה קיבל מכתב מאביו, שימהר הביתה להתיצב לצבא, כי אביו אינו רוצה לסבול בגלל השתמטותו. חזר ב-1910 לפולין, התיצב לצבא הרוסי, ב-1911 שוחרר על-ידי השתדלותו וחזר מיד לארץ-ישראל ונשלח לעבוד במרחביה. עבד בבנין הבתים, וכשנשלחו חיילים טורקיים למנוע את הבניה בלי רשיון (שלא היה אפשר לקבלו), כיבדה אותם מניה שוחט בהרבה יין וכשהשכרות הפילה עליהם תרדמה כבדה המשיכו האנשים לעבוד בלילה ובנו את הגג, ואז כבר לא הרשה החוק להרוס את הבנוי. במרחביה הכיר חונא את חיים איינשפרוך, לפנים מזכיר הנוער של "פועלי ציון" בטארנוב, שהתנצר בהולנד וטען שחזר ליהדות. אך חונא מצא אצלו חומר מיסיונרי ולדרישתו התכנסה אספת חברים והחליטה לשלח את איינשפרוך ממרחביה. אח"כ נענה לקריאת ישראל שוחט והלך עם יתר המתנדבים לעבוד בבנין הטכניון בחיפה. שם חלה במלריה, שכב בבית-החולים הגרמני ואח''כ בבית-החולים אורבוך על הכרמל, וכשיעצוהו הרופאים לעזוב לזמן-מה את הארץ לשם הבראה בשינוי אקלים, יצא ב-1912 לטורונטו שבקנדה.
בקנדה התמסר, תוך עבודת-פועל, לארגון יוצאי פולין ויסדו מטבח עם, עזרה רפואית לעניים וביתספר עברי-אידי, שהיה הראשון בקנדה, וכן התמסר לחיזוק התנועה הציונית שהיתה אז שם בחיתוליה, וביחוד לארגון "פועלי ציון". גם כאן נלחם בהצלחה בחתירות ה"בונד" ועלה בידו ובידי חבריו לכבוש את כל האגודות המקצועיות של הפועלים היהודים ל"פועלי ציון" ובדרך זו גם לציונות.
ב-1913 עבר לניו-יורק והתקרב לראשוני הציונים מחוגי הפועלים, המהגרים ואנשי האינטליגנציה של האמריקאים היציבים, ואח"כ לכל העסקנים והמנהיגים הפעילים שהגיעו מארצות רוסיה ומארץ-ישראל לאמריקה בשנות מלחמת-העולם הראשונה, וכן לעתונאים, לסופרים ולאמנים היהודים. כולם שאבו ממגעם אתו את השראת העממיות היהודית הבריאה, והערותיו ובדיחותיו ודעותיו שהביע בצורה עממית פשוטה בשיחותיו עם הגדולים כדבר איש אל רעהו, היו משפיעות אח"כ על ההמונים בהגיעם אליהם בצורה מלוטשת ומנוסחת יפה בדבריהם של עסקנים, נואמים, סופרים ועתונאים. השתתף בפעולות לביצור "פועלי ציון" והציונות, במלחמה ב"בונד" ובבניבריתו המתבוללים העשירים ובעבודה לארגון הקונגרס היהודי האמריקאי לחיזוק התביעה הציונית על ארץ-ישראל וליתר המאמצים בענינים כלל-ישראליים. עזר במכירת ספרם של בן-צבי ובן-גוריון שהיו אז באמריקה והיה, כמובן, מראשי המחותנים בחתונתו של בן-גוריון. הפיץ את ספרו של ד"ר שמריהו לוין ועוד ספרים של גדולי ישראל. במובן זה היה הוא חלוץ אמתי. כשנדרשה איזו עבודה לטובת ציון וישראל, לא היה מתעכב לחשב חשבונות, אם אפשרי וכדאי לו הדבר, אלא נענה מיד לעשות את הנדרש ממנו.
על מידת פופולריותו בכל חוגי היהודים והציונות כבר מהזמן ההוא מעידות עובדות פעוטות דלהלן : כשהוכרז על יסוד הגדוד העברי האמריקאי להשתתף בכיבוש ארץ-ישראל, מובן שגם חונא הת