ספריו עד עתה: "התהוות תנועת הפועלים היהודית" (בגרמנית, הוצאת "יוריסט", ריגה, 1932); "מגיברלטר עד סואץ" (הוצאת "אחיאסף", ירושלים, תש"א).
מכין לדפוס ספר "ישראל והמזרח התיכון".
יעקב אחוה (פרוז'נסקי)
נולד בפרוז'אני, פלך גרודנה, רוסיה הלבנה, ו' סיון תרמ"ד (1884), לאביו יצחק נתן (סופר סת"ם, ממכבדי רעיון הקבוצה מבחינה דתית ואנושית לעת זקנתו) ולאמו חנה אסתר בת ראובן קופצ'יק . למד קריאה וחומש מפי אמו, המשיך בחדרים, בתלמודתורה ובישיבת "עץ חיים" בבריסק דליטא. בישיבה בבריסק (פולניה) נקרא בפי חבריו "יענקל ביאליסטוקר", "יענקול פרוזשענער".
בשנת 1906 יצא לקנדה כדרך המהגרים בימים ההם. הצטרף לתנועת "פועלי ציון" במונטריאל ונבחר למזכירה, יסד וניהל את הספריה שלה, יסד ביתספר יהודי לאומי באידית עם לימוד עברי. היה פעיל בתנועת העבודה של הפועלים היהודים, השתתף בועידת היסוד של ה"נאציאנאלער ארבייטער פארבאנד" ברוצ'סטר ובועידת האיחוד של פועלי ציון והטריטוריאליסטים והסיימיסטים בשיקאגו. התפרנס מעבודתו כפועל בחייטות והמשיך בפעילותו הצבורית בפועלי ציון וכמזכיר בנאציאנאלער ארבייטער פארבאנד, ועוד.
בניסן תרע"ג עלה לארץ. עבד שלשה חדשים כמבקר כרטיסים בשרות הדיליז'אנסים של שותפות הלפרין-גראף בקו יפו - תל-אביב, ואח"כ יצא לעבודה חקלאית בפתח-תקוה. לרגל הקשיים למצוא עבודה לכל הפועלים העבריים בעקב בעיות פריון העבודה ושכרה יסד ביחד עם חבריו נטע הרפז, דוד באדר , האחים גולובוב, שטיינברג ועוד את קבוצת "אחוה", שנטלה על עצמה עיבוד פרדסים וכרמים בקבלנות, ובדרך זו סולק הגורם המונע עבודה עברית ונתאפשר להכניס פועלים לעבודה חקלאית. הוא היה הרוח החיה בקבוצה ובחיי צבור הפועלים בכלל, מוכן לעזור לכל חבר ולוחם לשיפור תנאי החיים של צבור החלוצים. בעתות חוסר עבודה דרש מהמוסדות, שיתנו לא סיוע המנוון את האדם ומורידו לדרגת מקבל צדקה, אלא עזרה קונסטרוקטיבית.
כמה שנים היה מזכיר לשכת העבודה מטעם קופת פועלי ארץ-ישראל (קפא"י) של פועלי ציון, בשנות 1916/17 חבר הנהלת הקופה, ובשנה האחרונה של מלחמת-העולם הראשונה, כשמנהל הקופה דוד בלוך-בלומנפלד היה מגורש ופעיל בדמשק, היה הוא מנהלה בפועל בארץ.
בתרע"ח התנדב לגדוד העברי הארצישראלי, ואחרי שחרורו, כשהשלטון הבריטי לא יכול להשתמט ממילוי הדרישה לתת למשוחררי הגדוד אדמה ממשלתית להיתנחלות והציע להם את אדמת תל-ערד בשממות הנגב, הלך הוא בראש קבוצת חברים מטעם הועד הפועל של משוחררי הגדוד לחפש שם מים, אך מחוסר אמצעים להשקעות הוכרחו לוותר על הקרקע. ומאחר שהשלטון הבריטי "יצא ידי חובתו" בהצעת קרקע, סירב לתת אדמה אחרת במקום שיש בו מים. המשיך בפעילותו בארגון משוחררי הגדודים העברים ונבחר לועדו המרכזי.
נשא לאשה את אילה בת אהרן ליב חמלניצקי. המשיך בעבודה חקלאית שכירה ובארגונם וסידורם של החלוצים בקבוצות "אחוה" ובדרכים אחרות.
ב-1919 נסע לקנדה לביקור משפחתי ונענה לבקשת המרכז של פועלי ציון באמריקה להתנדב ולפעול למען מוסדות ההסתדרות. אחרי שקיבל מכתב מדב הוז על המצב בא"י שבו הוא מודיע על עבודה ופועלים שישנם בארץ וחסרים כלי עבודה. לשם זה החל בתעמולה במפעל "גיצייג קאמפיין" (איסוף כלי עבודה), שממנו התפתח אח"כ המפעל השנתי המסורתי "גיווערקשאפטן קאמפיין" (המגבית לטובת ה"הסתדרות" בין הפועלים היהודים באמריקה).
מהראשונים בארגון עליה לארץ בניגוד לחוקי ההגבלה של השלטון הבריטי. כזכור פקד הנציב העליון סיר הרברט סמואל ("הראשון ליהודה") אחרי פרעות יפו 1921 להפסיק את העליה ולהחזיר את העולים שהגיעו באניות לחופי הארץ. אז נסע הוא בשליחות לאיסטמבול ובמשך חדשים אחדים עלה בידו לשלוח ארצה את העולים שעוכבו שם ובסוף חזר ארצה בראש קבוצה בת 400 עולים שבאו בלי ויזות ובלי כרטיסי נסיעה.
פעל למען סידור העולים והשתתף ביסוד קבוצת "אחוה" שהתנהלה על אדמת יגור ליד חיפה, וכן ביסוד קבוצת "מעבר", שקלטה פועלים עולים חדשים על אדמת הקה"ק ליד פתח תקוה והודות לחיים בקבוצה נתאפשר להם להחזיק מעמד בתקופת משבר וחוסר עבודה ולהשלים את הכשרתם בעבודה חקלאית. וכשנוסד במקום ההוא קיבוץ "גבעת השלשה" (על שם שלשה מפועלי פתח תקוה - גרויליך, מרינג ושטרימפלר - שנסחבו לגלות דמשק ואנאטוליה בעת רדיפות השלטון הצבאי הטורקי במלחמת-העולם הרא