שרוצה לראות את א"י, אותה ואת המחובר לה בטהרתה העליונה , ילך אצל ציורי ראובן. האדמה הזאת, השדות וההרים האלה כמו שהם מבהיקים לפנינו בטהרתם החסידית מתוך ציורי ראובן, מזומנים הם מאז מעולם רק למדרך כף רגל של טהורים בני טהורים, יהודי שבת ויום-טוב, לבושי לבנים, כלם מפוזמקים משי ומסונדלים קטיפה".
בין תמונותיו הנודעות: "משפחת הצייר", "הרוקדים במירון", ''המנגנים מצפת", "נוף בגליל", "צפת וסביבותיה", "ירושלים". תמונותיו נמצאות במוזיאונים ובאספים נודעים בעולם, ביניהם המוזיאון המודרני בניו-יורק, מוזיאון ברוקלין, מוזיאון סאן-אנטוניו במדינת טכסאס בארה"ב, במוזיאוני לונדון, מנצ'סטר, פאריס, מוזיאון ת"א, מוזיאון בצלאל בירושלים, ועוד, וכן ברשות הכנר ישה חפץ, הפסנתרן ארטור רובינשטיין, הכנר ולאדימיר הורוביץ, באספים של סם לואיסון בניו-יורק, ישראל זיו בלונדון, לו שטרן בניויורק, הלנה רובינשטיין, אדוארד וארבורג, כוכבי הקולנוע לואיזר ריינר ואדוארד ג'. רובינסון, ועוד. גם אותו ציירו ופיסלו הרבה אמנים נודעים, ביניהם הפסלת הנודעת חנה אורלוב (האוריגינל נמצא ברשותו והעתקותיו במוזיאוני מוסקבה וניו-יורק).
יצר גם תפאורות להצגות תיאטרון. הצלחתו הראשונה היתה בתפאורות להצגת "יושקה מוזיקאנט" לדימוב על-ידי הלהקה הוילנאית בבוקארשט. אח"כ בשביל התיאטרון הארצישראלי הראשון, ב-1922, בשביל התא"י ב-1925 ("חלום יעקב" ועוד), בשביל "הבימה" (12 מחזות, ביניהם: "קשה להיות יהודי", "יום הששי הקצר", ''טארטיוף" למולייר, "בקצוי הכרך", "יום ולילה" "נח") ובשביל "אהל" ("הנסיון", "הרשלה מאוסטרופולה").
פעל גם בשטחים אחרים בעניני חברה ואמנות כיו"ר מועצת "חוג הבימה", חבר הועד לבנין בית הבימה, מראשי היוזמים והמיסדים (ביחד עם ברוך אגדתי ) של הקרניבל לפורים בתל-אביב ("עדלידע") ובמשך שנים רבות עשה בשביל חגיגות אלה את עבודות הציור והקישוט. ב-1933 יסד ביחד עם ש. טולקובסקי את מועדון "רוטרי" בת"א והנו חבר ה"רוטרי" הבינלאומי עד היום.
פרסם מאמרים בעניני אמנות בעתוני הארץ ובכתבי-עת אמנותיים באמריקה.
ב-1940 נסע בפעם החמישית לאמריקה לשם סידור תערוכה ובגלל המלחמה ושיבושי הדרכים נאלץ להשאר שם שנים אחדות. סידר תערוכות-יחיד של יצירותיו בניו-יורק ובקאליפורניה, וב-1944 נערך "סיור" של 30 מתמונותיו במוזיאונים החשובים בארה"ב בחסותה של גלרית הטפילד מלוס אנג'לס. השתתף בכמה תערוכות אמנים, שהכנסתן היתה מוקדשת לקרן עזרה לארצות אירופה הנלחמות בנאציות, וביחד עם הציירים שאגאל וקיסלינג והפסל ליפשיץ היה חבר ועד האמנים באמריקה לעזרת אמני פאריס בגמר המלחמה.
ב-1945 קיבל במכון למדעי היהדות של הד"ר סטיפן וייז את התואר דוקטור-כבוד לספרות עברית (לפניו ניתן שם תואר זה לביאליק ולטשרניחובסקי).
נשא לאשה את אסתר בת אריה דייויס , ילידת אמריקה.
נכתבו עליו הרבה מאמרים ומונוגרפות בכתבי עת ובאנציקלופדיות ובספרים בשפות שונות ברוב ארצות התרבות.
ב-1946 חזר ארצה והמשיך לעסוק בציור ונבחר מחדש לועד אגודת הציירים והפסלים.
אחרי יסוד מדינת ישראל נתמנה ביחד עם הפרופ' סוקניק והאדריכל קראקואר לועדת המומחים לקביעת צורת הסמל והדגל של המדינה. אח"כ נתמנה לכהונת דיפלומטית רמה כצירה הראשון של מדינת ישראל ברומניה.
בנו: דוד יואל .
מנחם מנדל בית-דוד (דוידזון)
נולד במושבה החקלאית היהודית דומברובני, מחוז סורוקי, פלך בסראביה, רוסיה, ט"ו אייר תרמ"ו (1886), לאביו שפטיל [שו"ב ומוהל במושבה הנ"ל במשך 40 שנה, ומתרפ"ו ואילך, רב ושו"ב ב"אחוזה" על הכרמל בחיפה, מחבר הספרים "תורת הברית" ו"אמרי נועם" (ירושלים, תרצ"ו) ו"עטרת פז" (ת"א, תש"ה)] ולאמו איידל בת ר' ישעיהו הכהן הוכברג אחיו של ר' מרדכי הוכברג , שעלה ארצה בשנת בשנת תרנ"א (ראה כרך א', עמוד 410).
האב ר' שפטיל היה בנו של הרב שמואל זאב, שו"ב במושבה במשך 40 שנה, מחבר הספרים "המאסף והמזכיר" על תקיעת שופר (ברדיצב, תרנ"ב) ו"יסוד האחדות ושורש האמונה" שנשאר בכתביד (היה שוקד גם על לימוד הקבלה וקרא לבנו הנ"ל בשם שפטיל על שום שביום הכניסו אותו לברית סיים את הספר "שפע טל" להשל"ה); ור' שמואל זאב היה בנו של הרב ר' מנדלי מגזע רבנים ואדמו"רים בפודוליה,