וכתב בו הרבה מאמרים משכנעים והיה מראשי הצה"ר ובית"ר בגרמניה.
השתתף בהנהגת הקהלה בברלין, ומשעלה היטלר לשלטון והחל בעקירת היהודים מתוך לאומיותם הגרמנית, קם הצורך הדחוף לנהל ולהדריך את חיי הצבור היהודי בכוון הוצאת היהודים מגרמניה בהקדם והעלאתם לארץ-ישראל. ההתבוללות פשטה את הרגל בגלוי ונושאי דגלה הוכרחו להשתתק ולמלט את נפשם לארצות "המערב הנאור" וגם אנשי "הציונות הטרקלינית" לא יכלו להחזיק מעמד בתקופת הלחץ והרדיפות, ובעלי המזל והקשרים שבהם נמלטו לארץ-ישראל. באותה תקופה הועמד הוא בראש קהלת ברלין וניהל אותה בדרך התשובה אל היהדות הלאומית. בועידות הצה"ר דרש להחליף את הון יהודי גרמניה המוקפא בידי השלטון הנאצי לאניות שתובילנה את יהודי גרמניה בהמוניהם ארצה מבלי להתחשב בסרטיפיקטים ובהגבלות של השלטון המנדטורי, אך הצעתו נראתה אז כבלתי מעשית, ורק לאחר זמן החלו מגשימים את רעיונו בהסעת ספינות של עליה "בלתי ליגאלית", אחרי שבאו מים עד נפש. כן ניסה להגשים את חזונו של הרצל, ששנאת ישראל תהיה מנוף לעזרת העמים לשיבת ציון וניהל מו"מ עם פקידים גבוהים של השלטון הנאצי, אנשים שהכיר אותם מכבר וידע למצוא אצלם הבנה ושריד של רגש אנושי, בדבר הוצאת היהודים . מגרמניה לארץ-ישראל בצורה מאורגנת ובעזרת השלטון. אך הדבר לא יצא לפועל בגלל חוסר הסכמה גמורה הן מצד השלטון והן מצד המוני היהודים.
אחרי חמש שנות עמידה איתנה והנהגה אחראית ורבת-סבל תחת שלטון הנאצי עלה ארצה ב-1938, ואחרי נסיונו הרב בניהול עסקים גדולים ועסקנות ציונית גדולה מצא לו כאן מקום בניהול המרכז של קופת חולים לעובדים לאומיים והשקיע הרבה כשרוןמעשה ומרץ לביסוסו של מפעל זה לטובת בריאות העובדים.
כמה מיוצאי גרמניה, שלא עמדו בנסיונות קשים כמוהו, ניסו להשמיצו באשמת "שיתוף פעולה עם האויב הנאצי" ולהכתימו ל"בוגד לאומי". ואם כי שפת השמצת יריב פוליטי או מתחרה בשוק העסקנות היתה שגורה בצבור עד כדי כך, שלא היה הכרחי לשים לה לב, - לא יכול הוא לעבור עליה בשתיקה. בעקב דרישותיו התקיפות הורכב בית-דין של כבוד, שבדק את ההאשמות שהובעו נגדו וקבע את אפסותן. גם לחובתו לשפה העברית התיחס בכל הרצי נות, כמו לכל חובה לאומית. כשבא ארצה התחיל לומד יומם ולילה עברית נמנע מכל שיחה בפומבי לבל ישמיע את צלילי השפה הגרמנית.
פרסם ב"המשקיף" סקירות על המדיניות העולמית, מסות יפות על ז'בוטינסקי ועל מאורעות בחיי הישוב, בחתימת שמו או בכינוי ב. גד. פעל למען פיתוחה ופרסומה של רמת גן, מקום נפטר ברמת גן, ט"ז אב תש"ז (2.8.47).
יהודה קרני (וולובלסקי)
נולד בפינסק (רוסיה הלבנה) בשנת תרמ"ד (1884), לאביו עזריאל וולובלסקי (סוחר אמיד, בעל יערות ומשרפות יי"ש ועסקן צבורי; בן ר' לייב וולובלסקי, סוחר ידוע בשעתו בלייפציג, שבגיל 60 שנה פרש מעסקיו והתמסר לפעולות לטובת הכלל ובפינסק בנה בכספו מערכת-סינון לניקוי מי הנהר פינה, שבני העירשתו ממנו) ולאמו לאה בת יחזקאל גולדברג מטרוס טיאני.
קיבל חינוך מסורתי וכללי בחדרים ומפי טוביהמורים בבית אביו ובן 12 התחיל לכתוב שירים. ודברי פרוזה על נושאים תנכ"יים ומהפכניים באידית, רוסית ועברית, ובגיל 13 פרסם את שירו העברי. הראשון "בן ציון" ב"הצפירה" בחתימת יהודה וולובל סקי . הצטרף לתנועה הציונית בראשיתה בעודו נער, ובשנים הראשונות של הציונות חיבר שירים ופואימות, בעברית וברוסית, שלא פורסמו בדפוס והוקראו מכתביד בנשפים ציוניים (באותה תקופה הוקראו בנשף ציוני בפינסק שתים מיצירותיו, הפואימות "משה" ו"המכבים" ברוסית, על-ידי שמואל ומשה וייצמן אחיושל ד"ר חיים וייצמן) , והשתתף ביסודה ובניהולה של אגודת "בני ציון", שנטלה על עצמה להכניס מרץנעורים לתוך התנועה הציונית. עסק בהפצת הספרות. העברית, הרצה על ספרות וציונות, קרא שיעורים, בתנ"ך לבחורי הישיבה והחל לכתוב סיפורים ומחזות. למד לשונות לועזיות וניסה להסתדר בעבודה בפקידות וברוקחות, ומשלא הצליח נענה להזמנת. הד"ר צבי ברוק והתמסר לעבודה ציונית ארגוניתמעשית כמזכירו ועוזרו בניהול הגליל הויטבסקאי ואח"כ עבד בשרות כזה ליד הד"ר שמשון רוזנבאום בגליל שלו. השתתף כציר בקונגרס הציוני ה-6 כנבחר מטעם "פועלי ציון" (השתייך אז לזרם הויטבסקאי של המפלגה), בקונגרס ה-7 כציר וילנה וב-9 כציר ויטבסק. ב-1906 נסע בשליחות הד"ר ל. מוצקין לחקור את נסיבות הפרעות בדרום רוסיה ומסקנות חקירתו פורסמו ב"ספר הפרעות" שהוציאה ההסתדרות הציונית