ריבוצקי, חזנוביץ ועוד. פרסם מאמרים בעתון המפלגה "אידישער ארבייטער" שיצא בלבוב בעריכתם של י. זרובבל וב. לוקר .
במלחמת העולם הראשונה עבד כמגויס לצבא האוסטרי בבית-החרושת לנשק בוולרסדורף והשתתף בשביתה הכללית של הפועלים האזרחיים והצבאיים בתעשיות הנשק בעת המו"מ בברסט ליטובסק לשלום עם רוסיה שהפכה לסובייטית, כדי להגביר את חשקה של ממשלת הקיסר האוסטרי לסיים את המלחמה ולחתום על השלום.
אחרי המלחמה היה סעיל ב"פועלי ציון" בפולין כמרצה בעניני המפלגה ועל נושאים ספרותיים ואמנותיים וכותב בעתונים. הרצה בהרבה ערים בפולין וגם בארצות אירופה ואמריקה מטעם איחוד פועלי ציון ובשליחות הקרנות הלאומיות. הרצה וכתב בעיקר באידית, וגם בעברית, ובמקומות שהיה צורך בכך גם בשאר השפות שהוא שולט בהן (גרמנית, פולנית, אוקראינית, אנגלית, ספרדית ופורטוגזית - חוץ מרומית ויונית עתיקה שלמד בגימנסיה והוסיף להשתלם בהן), ושליטתו בשתי השפות האיבריות הכשירתו במיוחד לשליחויות בארצות אמריקה הלטינית.
באחת השליחויות ב-1924 בארגנטינה מטעם איחוד עולמי של "פועלי ציון" (צ. ס. - התאחדות) נשא לאשה את לידיה בת אברהם ורויזה שוסטר , מהמשפחות הראשונות מפינסק שהתישבו על הקרקע במושבה הראשונה. מאוריציו, מיסודו של הבארון הירש בארגנטינה.
ב-1922 ביקר בארץ כתייר וב-1924 עלה להשתקע בקביעות ועסק גם כאן בהרצאות ובכתיבה ב"הארץ", "דבר", "הפועל הצעיר" ו"קונטרס" על בעיות היום ובקורת על ספרות ואמנות התיאטרון, המוסיקה והמחול. פעל בעבודה תרבותית מטעם מועצת פועלי יפו ות''א, אח"כ מטעם ועדת התרבות המרכזית ומטעם המרכז לתרבות של ההסתדרות. יצא עוד כמה פעמים לשליחויות ממושכות מטעם הקרנות, ההסתדרות ואיחוד עולמי של "פועלי ציון", בעיקר לארצות אמריקה הלטינית. בכל הארצות קשר קשרים גם עם מדינאים, אנשי צבור, תרבות ואמנות לא-יהודים ופרסם מאמרים בעתונות הכללית ורכש את אהדתם לארץ-ישראל העברית, וכן רכש לה אהדתם ותמיכתם של המוני היהודים.
במלחמת-העולם השנית נסע לדרום אמריקה בשליחות קרן היסוד והקונגרס היהודי העולמי לשם מגבית ותעמולה. פעל למען חיזוק וליכודן של ההסתדרויות הציוניות, רתימת הקהלות בעבודה למען הציונות ומפעליה ולהצטרפות לסוכנות היהודית ולקונגרס היהודי העולמי. בפעולותיו בצמרת הלא-יהודית בארצות ההן עזר להגדיל את אהדתן לישראל, שנשאה פרי ממשי בתמיכתן בהקמת מדינת ישראל בדיוני עצרת ארגון האומות.
כתב וכותב בהרבה עתונים יהודיים מפלגתיים וכלליים בחו"ל: "פריינט" (לודז), "היינט" (וארשה, פאריס), "ווארט" (וארשה, מונטריאל, פאריס), "פרימארגען" (ריגה), "טאג" (ניו-יורק), "דער אידישער קעמפפער" (ניו-יורק), "אידישע פרעסע" (ריאו דה ז'אניירו), "אידישע. צייטונג", "אונזער צייט" (בואינוס איירס), "קענעדער אדלער" (מונטריאל), "ניו-יארקער ליטערארישע צייטונג" (בואינוס איירס), "אידישע קולטור" (ניו-יורק) ובעתונים כלליים וישראליים בספרדית ובפורטוגזית בארגנטינה, בבראזיל, ובשאר ארצות אמריקה הלטינית.
ספריו;"פון שפראך בבל צו שפראך איינהייט" (בואינוס איירס 1928), "סאציאל-פאליטישע עטיודען" (ריאו דה ז'אניירו 1929 - על א"י והמהפכה הסוציאלית), "דיכטער און קעמפער" (ריגא 1931), "וועלט און היים" (פרשת מסעיו בעולם - בואינוס איירס 1937). השאיר בפולין בכתב-יד לפרסום שלשה ספרים: "אין פיבער פון אויפצוי" (בקדחת הבנין), "אין פייער פון פערטיידיקונג" (באש ההגנה) שעמדו להופיע מטעם הקה"ק ו"בלומען אדער קינדזשאלען" (פרחים או פגיונות) - נגד הרביזיוניסטים, שעמד להופיע מטעם "פועלי ציון". אך כתביו אלה אבדו בשואת יהודי פולין.
בתו: קיסריה , בת הארץ, גויסה לשרות במח"ל לטיפול במתנדבים מארצות אמריקה הלטינית." וכיום תלמידה באוניברסיטה בירושלים.
מאיר מיבר (מייברג)
נולד בצפת, י"ז שבט תרע''ח (1918), לאביו יהודה (ראה כרך א', עמוד 53), לאמו טובה בת יוסף ופייגה ליבמן (ראה כרך א', עמוד 235).
למד בחדרים, בישיבה המאוחדת רידב"ז - בית חתם סופר בצפת ואח"כ ב"ישיבה הסקוטית" (בך קראו בעברית אנשי המיסיון הסקוטי לבית-הספר התיכון שהחזיקו בצפת).
מגיל צעיר הצליח לארגן ולהפעיל את הנוער הצפתי לחיבת העיר והארץ ולהשתלבות מעשית במפעל התקומה ובהחיאת רוח לוחמי החרות הקדומים בהרי הגליל העליון. בתחילה היה מפקד בית''ר בצ