הנאצי לבלוע גם את פראג וכל המדינה יצא הד"ר מרגוליס עם משפחתו ועם אחרוני הפליטים ברכבת האחרונה שיצאה מפראג בלי בקורת גרמנית, ובמרס 1938 הגיעו לארץ-ישראל והשתקעו בתל-אביב.
כאן המשיך בפעולתו בתור עורך-דין, מעסקני התאחדות עולי צ'כוסלובקיה וברית הציונים הכלליים, מרצה ובורר נאמן בפעולות הגנה יורידית וצבורית על אנשים מקופחים, כגון נושי בנק אשראי ועולי האניה "פרוסולה'', שנזקקו לעזרה בתביעת כספם ממארגני אנית ההעפלה.
נפטר בתל-אביב, י"ב אדר תש"ג (17.2.43).
בתו: לאה .
אחיו הבכור ד"ר איזידור מרגוליס היה מראשוני הציונים בימי הופעת הרצל ואחיו הצעיר היינריך מרגוליס הוא ממנהלי בנק אנגלו-פלשתינה בת"א.
תולדות חייו פורסמו בספר "ד"ר אמיל מרגוליס חיי מאבק בעד אמת וצדק" מאת מאיר פרבר (ת"א תש"ס).
קלמן הופמן
נולד ביקאטרינוסלאב, אוקראינה, ז' תשרי תרל"ה (1874), לאביו אברהם צבי (מצאצאי הגאון ר' חיים ברלין מוולוזיין והמדפיסים ראם מוילנא) ולאמו פרידה בתיה בת יוסף חיים כץ. למד בחדרים ובבית-ספר רוסי והשתלם בשפה העברית, השתלם בהנדסה אצל המהנדס א. סינבר. בסוף אב תר''ן עלה לארץ ועבד בחרטות עץ שנתים בירושלים ואח''כ ביפו.
נשא לאשה את דבורה בת ר' אליהו וינשטיין (ראה כרך א', עמוד 329).
בתרס"א נתקבל לעבודה בבית-החרושת למכונות ויציקה של ליאון שטיין ביפו (ראה כרך ג', עמוד 1456). התמחה במקצוע עד שהיה לאחד ממנהלי העבודה ומטובי בעלי המקצוע בארץ.
בתר"ע כשנסגר בית החרשת, פתח לעצמו ביתמלאכה קטן אשר במשך השנים התפתח לתעשית מכונות ויציקה ופיתח אותה עד שהיתה לאחד המפעלים החשובים במקצוע זה בארץ ושיתף בו את בניו והמפעל נקרא בשם "ק. הופמן ובניו''. לאחר זמן יסד ביח"ר ליציקה נוסף בקרית אריה, שהתקיים כמה שנים והתנהל בשנים האחרונות על-ידי שלשת בניו.
היה חבר באגודת "בני ישראל" ביפו, שנלחמה במיסיון. חבר בלשכת "שער ציון" של בני ברית בתל-אביב. היה ממיסדי מרכז מסחרי "מרכלת" בתלאביב וחבר הועד.
צאצאיו; שרה אשת פאליק גורבן, צבי, זלמן, משה, נחמה אשת ישראל ספיר, בלה אשת אלכסנדר מוזס, אהובה אשת דוד גפני, בתיה אשת משה ברנשטיין.
שלמה שרברק
נולד בפוסטב שליד וילנה, תשרי תרל"ז (אוקטובר 1876), לאביו שכנא ולאמו חיה רבקה לבית רום . למד בחדרים ובישיבה ונמשך להשכלה ולציונות.
נשא לאשה את אנה בת משה ויינטראוב .
בתר''ס יסד בית הוצאת ספרים בוילנה והתחיל בהוצאת ספרי לימוד לעברית, ועם הצלחת עסקו החל להוציא ספרי עם וספרי שימוש גם באידית. ב-1911 היה ממיסדי התאחדות המו''לים בעברית ובאידיש בשם "צענטראל" בווארשה ביחד עם אלי עזר קפלן (הוצאת "השחר"), א. ל. בן-אביגדור של קוביץ (הוצאת "תושיה"), ב. שימין וי. ל. לידסקי (הוצאת "פראגרעס"). ב-1914 החל להוציא עתון יומי באידית בשם "דאס לעבען" בוארשה. ב-1922 עבר לוארשה ועמד בראש חברת "צנטראל" שהתארגנה מחדש, וב-1925 יסד הוצאת ספרים עבריים בשם "אחיספר" ואח''כ שינה את שמה ל"ספר". באותה שנה ביקר בארץ וב-1933 בא שנית והשתקע בארץ והמשיך בפעולת מו"לות בעברית כל ימיו.
השקיע הרבה מרץ בשכלול ענף הוצאת הספרים בעברית ובאידית, הקפיד על שיפור הצורה החיצונית בהדפסה, הידור, טיב הנייר, עיטורים וציורים, כריכה נאה, לבל יבויש הספר באותיות עבריות לעומת הספר בלועזית. גם את הצד המסחרי שכלל ועוד ב-1911 נסע לאמריקה לארגן את השוק לספרי הוצאתו, עבר עוד לפני מלחמת-העולם הראשונה בבל רחבי רוסיה ואגפיה, ובמקום הנוהג הישן, שמחברי ספרים ילבו לנדודים להפצת ספריהם בצורה שנוררית נדד הוא במקומם והניח יסוד להפצת ספרים בצורה מסחרית מודרנית שהבטיחה כבוד והכנסה למחבר וגם לעוסק במצות ההפצה. בשנים שלאחרכך ערך מסעות נוספים לאמריקה, קנדה, אנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה, רומניה ועוד. חיבב את הספרים והיה מרבה לקרוא בשעותיו הפנויות ובמלאכתו ראה לא רק עסק, אלא גם יעוד, ולא פעם הוציא ספר אף אם הפסדו היה בטוח מראש, אם ראה בכך רווח מבחינה תרבותית ולאומית.