הד"ר חיים וייצמן בנסעו אל הועידה להשתדל בעד המנדט והיה מזכירו הפרטי באותה שליחות.
בתרפ"ב פרש מההוראה ונתמנה למזכיר כללי של הקרנות הציוניות באיטליה ולמושבותיה, וביחד עם ידידיו פרופ' דן (דאנטה) לאטס, ד"ר פאצ'יפיצ'י, פרופ' בונאוונטורה, עו"ד ויטרבו, ד"ר גלאס ועוד הרבה לפעול למען החיאת היהדות ויצירת תנועה ציונית באיטליה. השתתף בקונגרס הציוני ה-13 בקארלסבאד ובועידה העולמית של היהודים הספרדים, שהתכנסה אז שם ובד, הוכרז על יסוד הסתדרותם העולמית. (אח"כ השתתף גם בקונגרס הציוני בציריך כנציג ציוני מצרים, וכן בהכנות ליסוד הקונגרס היהודי העולמי).
בתרפ"ז נבחר לרב ראשי בקהלת אלכסנדריה של מצרים (נכבדי הקהלה ועשיריה היו בעיקר יהודים בעלי נתינות ותרבות איטלקית וצרפתית, וההנהגה וההכרעה בקהלה היו בידיהם, ולשרות הדתי והתורני לצרכי ההמונים היו רבנים וחכמים ספרדיים מקומיים וארצישראליים). בכהונתו זו המשיך לפעול למען החייאת רוח ישראל בבני עדתו, להרחיקם מהטמיעה האיטלקית והצרפתית וכו', שנטו להמשיך בה אף במצרים, ולקרבם במדת האפשרות לרוח היהדות ולתרבותה וגם להפעילם לעזרת שרותי הקהלה ומוסדותיה לטובת כלל העדה, והודות לחיבה ולהוקרה שרחשו לו ''פני" העדה, וגם אנשי התרבות מיתר העדות והדתות, עלה בידו לפתוח את לבותיהם וכיסיהם לביצור מוסדות הקהלד. ושרותיה ולהקמת מוסדות חדשים לפי הצורך הגדל והולך. בהשתדלותו הוסיפה הקהלה בית-ספר חדש על שם הרב הראשי המנוח דלה פרגולה (שקדם לו במשרה), הונהג לימוד עברית בבתי-הספר של הקהלה והובאו לכך מורים מארץ-ישראל וגם לילדי ישראל שלמדו בבתי-הספר של האיטלקים, הצרפתים, האנגלים וכו'. כדי לקרב אל היהדות אף את הדור הצעיר שלמעלה מגיל בתי-הספר יסד במעונו הפרטי מערכת שיעורים לעברית, תורה, ספרות והיסטוריה ישראלית, ומוסר זה נקרא בשם המסורתי "ישיבה" - "ישיבת דוד פראטו" - שבין לומדיה היו גם צעירים וצעירות בני דתות אחרות, וכאורחים הרצו בה גם ביאליק, סוקולוב, דוד ילין ועוד בעת ביקוריהם באלכסנדריה. כן יסד שם את "אגודת הצעירים היהודים", שהצילה את הנוער מהליכה ל"אגודת הצעירים הנוצרים" ומשכה אותו לפעולות תרבותיות ישראליות ולציונות. יסד וערך את הירחון "אילוסטראסיון ג'ואיף", שיצא חלקו בצרפתית וחלקו בעברית בצורה מהודרת וברמה ספרותית גבוהה והיה מהמשובחים בין הירחונים הישראליים בעולם. (הירחון עבר אח"כ לפאריס והופיע בשם "קייה ג'ואיף"). בהשפעתו על הקהלה ועשיריה נוסדו בית-החולים היהודי הגדול, בית היתומים, שני בתי מושב זקנים ובית-הכנסת "אליהו חזן" (על שם רב ראשי באלכסנדריה). היה מכובד גם מחוץ לעדתו. קיבל מאת ממשלת איטליה את אותהכבוד הגבוה "גראנד אופיצ'אלה," (נוסף על שני אותות-כבוד שקיבל עוד באיטליה בעד פעולותיו לטובת פצועי המלחמה). פעם הוזמן להעיד במומחה למשפט עברי במשפט ירושה של משפחה יהודית בביה"ד העליון האנגלי בבומביי שבהודו. סידר לנחום סוקולוב את ראיונו אצל פואד מלך מצרים.
בתר"ץ הוזמן לכהונת רב ראשי לסאלוניקי ולכל יון, אך סירב לעזוב אח פעולותיי הרבות שהתחיל בהן באלכסנדריה.
משהתחילה רדיפת היהודים כגרמניה פתח במפעל אוסף כספים להעלאתם ארצה, ובכספי מפעל זה נוסד כפר ידידיה (על שם פילון האלכסנדרוני - נדבת יהודי מצרים לזכר חכם יהודי ממצרים).
ולחמן פעמים ב-1929 וב-1937, על-ידי הנציב האיטלקי באיי דודיקאנז לבקר בבית-המדרש לרבנים שהקימה הממשלה האיטלקית ברודוס, לשם הרחבת ההשפעה האיטלקית בקהלות ישראל במזרח הקרוב.
בתרצ"ו נענה להזמנת קהלת רומא וברית הקהלות והרבנות באיטליה וקיבל את משרת רב ראשי ברומא במקום הרב הראשי המנוח פרופ' סאצ'ירדוטי. נתמנה גם למנהל בית-המדרש לרבנים ברומא וכיועץ רבני ליד ברית הקהלות. השפיע על הנהגת יהודי איטליה בכיוון לאומי וציוני. הנהיג מתן ארוחת-צהרים לתלמידים עניים, שיעורי עברית, תורה והיסטוריה ישראלית לתלמידים היהודים בבתה"ס התיכוניים בשעות שיעורי הדת (הקתולית, שהונהגו מחדש אחרי ההסכם בין מוסוליני ובין הואתיקן, והתלמידים היהודים היד פטורים מהם, כמובן), שיעורים מיוחדים למבוגרים ושיעורי ערב לעברית וליהדות באולב הגדול של ביתהקהלה. כן הנהיג מנין קבוע לתפילות יום-יום בבית ביתומים - בהשתתפות תלמידי ביהמ"ד לרבנים כדי שהיתומים יוכלו לאמר "קריש", שיעורי הפגה ל"בר מצוה" ומתן טלית ותפילין על חשבון הקהלת לכל "בר מצוה," עני. בהשפעתו נוסד ארגון נשיפ "אדאי" לפעולות סעד, תרבות וציונות (כעין "ויצ"ו'').