פעולתו הציונית היתד, למורת-רוחם של מרשיעיברית, מתבוללים בכוונה, ששאפו לשלוט על יהדות איטליה כדי לחסלה בדרך הטמיעה הסופית, וכשגברה ההשפעה ההיטלראית באיטליה ובעתונות ניתן מקום להתקפות אנטישמיות, היו ראשי המתבוללים עורכים על הרב התקפות בעתונות ולא פעם ראה בעתוני הבוקר של שבת מודפסים בסילוף זדוני דברי דרשתו בבית-הכנסת בקבלת שבת, אך הוא לא נרתע מהחתירות והמשיך בדרכו.
כשגבר מאד הלחץ האנטישמי, תחת לחץ גרמניה הנאצית, והרב לא יכול עוד להמשיך בפעולתו לטובת היהדות באיטליה, עלה לארץ בשנת תרצ"ט עם משפחתו ועד מהרה מצא לו גם כאן כר נרחב לפעולה. נתמנה למנהל משרד הרבנות הראשית בתל-אביב והכניס שיפורים בעבודתו. היה סגן יו"ר "רשת החינוך התלמודי" (ארגון מיוחד מיסודו של הרב הראשי עמיאל), סגן יו"ר "עזרת תורה" לתמיכה ברבנים פליטים, חבר הנהלת "ישיבת הישוב החדש" של הרב עמיאל, יו"ר הועד הפועל של "ידידי ארגון צעירים ללימודי היהדות" ועוד. גם דרשותיו להרצאותיו עשו רושם. נתחבב עד כדי כך על הקהל, שבעת הבחירות לרב ראשי ספרדי בתל-אביב הציעו ידידיו ומוקיריו לבחור בו לכהונה רמה זו. אך הוא דרש מהם לחדול מפעולה זו, שכן לפי דעתו אין צורך בתל-אביב בפעולות שהוא עשה בהן גדולות בחו"ל הצלת נפשות ישראל מטמיעה וקירוב רחוקים והחזרתם להכרה ישראלית - אלא כאן צריך שרב ראשי יהיה גם גדול בתורה.
אחרי מלחמת-העולם השנית, כשיהדות איטליה, ששוחררה מהגזירות ומההשמדות, נשארה מיותמת ממנהיגות רוחנית, נענה לבקשת קהלת רומא וחזר להיות לה רב ראשי, יו"ר ועד רבני איטליה, מנהל ביהמ"ד לרבנים למען הציונות ולעזרת זרם ההעפלה והעליה שעברו דרך איטליה, ושאיפתו לחזור לארץ.
ספריו: "חמש שנות רבנות" - בשני כרכים (תעודות הנוגעות להיסטוריה של קהילת אלכסנדריה מימי קדם ועד ימינו, נאומיו והרצאותיו באלכסנדריה), "מקראות בהיסטוריה ובגיאוגרפיה" (בשביל בתי-ספר תיכוניים באיטליה).
תרגם לאיטלקית את התפילות לפי מנהג ספרדי והוציא סידור בשם "תפילה לדוד" (והוסיף בו ליד התפלה לשלום המלכות גם את "התקוה").
בכתב יד: הכרך השלישי והרביעי של "חמש שנות רבנות"; התרגום הצרפתי של ספרו החשוב של פרופ' גולק "יסוד המשפט העברי" ועוד.
בעריכתו יצא לאור ספר חשוב למלאות שמונה מאות שנה להולדת הרמב"ם.
בשנת ת"ש פורסמה בהוצאת ועד היובל (פרופ' אנצו יוסף בונאווטורה, פרופ' יוסף פטאי והרב ד"ר פ. הרשקוביץ) לכבוד הרב פרופ' דוד פראטו, חוברת לתולדותיו, לרגל עליתו לארץ ולמלאות 40 שנה לעבודתו הצבורית.
צאצאיו: אסתר לאורה אשת פיירו קמחי (נרצחו במחנה השמדה במחלמה העולמית השניה והשאירו שתי בנות), העו"ד יהונתן (בקי במשפט הבין לאומי).
משה יהודה הלמן
נולד בלודז', פולין, א' אייר תרל"ג (1873), לאביו מרדכי (מוטיה ; מגדולי הקומיסיונרים בתעשית הטכסטיל הלודז'אית, עסקן ונדבן נודע) ולאמו מרים בת ר אברהם הכהן חודק (מצאצאי הרבי אברהם יהושע השיל מאפטא, הידוע בשם ספרו "אוהב ישראל"; נודעת כבעלת צדקה, שהיתה לה קופת גמ"ח פרטית והפרישה מעשר מהוצאות הבית למפעלי סעד). בגיל צעיר מאד כבר הגיע לבקיאות גדולה בש"ס ופוסקים ובן י"ג היה משומעי שיעוריו של הגאון ר' אליהו חיים מייזל, רבה של לודז'. באותו גיל אירסו לו הוריו את בת זוגו, שרה (סעריל) בת ר' ליב לאנדוי מברדיצ'ב (מגזע בעל ה"נודע ביהודה", ומצד אמה מצאצאי הבעש"ט), והוא המשיך ללמוד תורה, ואחרי שנשאה לאשה בהיותו בן 17 החל ללמוד גם זוהר וקבלה (את רבו במקצוע זה, המקובל ר' אביש, שלח אח"כ על חשבונו לארץישראל וכאן נפטר בפתח-תקוה).
בן 18 יצא לחיי המעשה, יסד בית-חרושת לאריגי פלוסין והצליח בעסקיו, ואחרי מלחמת-העולם הראשונה ניהל יחד עם גיסו מרדכי יהודה לרנר את עסק הקומיסיון שירש מאביו.
היה חובב ספרים ואסף במשך הזמן בספריתו הפרטית כ-4000 ספרים עבריים בעלי ערך. חלק מהם נדב לחברת חובבי שפת עבר בלודז' לזכר בנו צבי שנפטר בימי עלומיו וחלק מהם הקדיש לזכר בניו אברהם, הי"ד, שנהרג בשמירה על פתח תקוה, והביאם ארצה ומסרם כגרעין לספריה של סניף המזרחי בתלאביב. כן תמך בחברת "אחיאסף" להוצאת ספרים עברים בוארשה, בהוצאת "השלוח" ובהפצת המלון של אליעזר בן-יהודה בלודז'. ביחוד היה פעיל בהסתדרות המזרחי בלודז', נבחר לציר לועידתה השניה ומאז השתתף בכל ועידותיה ובחמשה קונגרסים ציוניים כנבחר ברשימתה. נטע עצים רבים ב"גן שמואל" (הגר