עין של קבוצת גן שמואל כיום) שנטעו בתרנ"ח על שם הגאון ר' שמואל מוהליבר והשפיע על אביו ועל גדולי החרשתנים היהודים בלודז' שיעשו כמוהו. עשה תעמולה חזקה בלודז' וביתר ערי פולין למען המזרחי והציונות (בעיר אלכסנדר משך נאומו קהל רב, וממחרת גזר הרבי המקומי תענית צבור לכפר על עוון שמיעת נאומו...), למען בחירת רבנים ופרנסים הנוטים לציון, ביחוד נודעת מלחמתו בתרע"ג בעת בחירת רב ראשי בלודז'. באותה שנה יסד והוציא בלודז' עתון יומי ציוני באידית בשם "נייע לאדזער מארגענבלאט" בעריכת וד"ר יהושע גוטליב הי"ד. כן השתתף בבחירות לקהלה, למועצת העיריה, לסיים ולסינאט הפולני. פעמים נבחר למועצת העיריה והיה פעיל מאד במשרד הסטאטיסטי העירוני כבעל זכרון מפליא במספרים ופעל רבות לשכלול משק העיריה ופעולותיה בענפים שונים לעזרת התושבים דלי האמצעים. יזם גם רעיון ליסוד משרד סטאטיסטי מרכזי ליהודי פולין, אך הדבר לא יצא לפועל מחוסר הבנה ועזרה מספקת מצד האישים והגופים המוסמכים. בתקופת היותו ציר בסיים הפולני עזר בהרבה לכל נבחרי היהודים בידיעותיו הסטאטיסטיות בפעולותיהם לטובת היהודים. באותה תקופה הוציא על חשבונו שבועון עברי בשם "מנורה" ושבועון אידי בשם "דאס נייע ווארט" לתעמולה ציוניתמזרחית ויהודית-לאומית.
היה יו"ר המזרחי בלודז', חבר הועד המרכזי של המזרחי בפולין, מראשי התורמים והמתרימים לקרנות (ל"קרן הגאולה" תרם בתרפ"א "כתר תורה" של כסף שערכו היה כ-500 רובל), חבר המועצה העולמית של המזרחי, סגן חבר המועצה של הסוכנות היהודית ובהשתדלותו הושג החוזה בין הקה"ק ובין מחלקת החרדים שלידה. עמד בראש התלמוד תורה על שם הרב מייזל וזמן-מה היה יו"ר ביה"ס "בית אולפנא" של המזרחי בלודז', וכן היה פעיל כחבר ועד ההצלה האמריקאי ובכל מפעלי הסעד והחסד של יהודי לודז'. כן פעל לטובת בעלי הבתים בלודז' ועמד בראש אגודתם. נבחר פעמים למנהל חברת המלוה העירונית והבנק האפותיקאי העירוני, יסד בנק בעלי בתים, שעמד בראשו, והרבה לעזור בהלואותיו לבעלי-הבתים היהודים והציל את בתיהם ממכירות פומביות. לאות תודה רשמוהו פעמים בספר הזהב של הקה"ק ויסדו על שמו ספריה ליד אגודתם.
בתרפ"ה ביקר בארץ לרגל פתיחת האוניברסיטה והקים מצבה על קבר בנו אברהם הי"ד, ובתרצ"ה עלה עם רעיתו והשתקע בת"א (נפטרה כ"ז כסלו תש"ג ומנוחתה בבית-העלמין הישן). גם באן התמסר לפעילות בהמזרחי, בבנק המזרחי, ביסודו ובהנהלתו, בסידור הספרית קול סניף המזרחי ועוד, יכן בפעולות שונות לעזרה וסעד.
צאצאיו: צבי (נפטר בגיל צעיר בלודז'); אברהם (היה מראשי השומרים בפרדם פתח תקוה, שתפסו את מקום השומרים הערבים, עמד במשך 11 יום בראש פלוגתו במלחמה בכנופיות של אבו קישק, נפצע קשה והובא לבית-החולים "הדסה" בת"א ואחרי שעתים נפטר ביום י' אב תרפ"א): מאיר (חי בארץ עם כל משפחתו ; ושלש בנות שנספו עם בעליהן וילדיהן בידי הנאצים בפולין, והן:) הלה ובעלה בוריס טפלר ובתם הניה, יהודית ובעלה ד"ר עקיבא פישמן ובנם אביגדור (רק בתם מרים ניצלה בנס והגיעה ארצה), רחל ובעלה תיאודור הרשדרפר.
יחיעם ויץ
נולד ביבנאל, י"ב תשרי תרע"ט (13.9.1918) (בעת היות אביו מנהל העבודה מטעם "אגודת נטעים" בחות סג'רה ; ובקריאת שם זה לרך הנולד היה הד לקריאות "יחי עם ישראל" שפרצו אז בהתלהבות של כל הישוב לרגל כניסת הצבא הבריטי לגליל וגמירת כיבוש הארץ מידי הטורקים, שעוררה אז אמונה ותקוה בגאולה הקרובה בעזרת האנגלים) לאביו יוסף (ראה כרך שני, עמוד 858) ולאמו רוחמה בת יצחק זאב אלטשילר מרחובות.
בשנותיו הראשונות היה עם הוריו בתל-אביב, אח"כ עברו לירושלים. שם למד בבית-הספר העממי בבית הכרם ובגימנסיה העברית וגמר בה את לימודיו בשנת תרצ"ה. עוד בגיל צעיר נתגלו בו ניצני כשרון ספרותי וחוש מוסיקאלי, אך הוא בחר בלימודיו במגמה ריאלית כדי להיות להועיל בבנין הארץ. בחדשי החופש היה יוצא לעבודה ואחרי הסיום בגימנסיה יצא כמדריך חבורת נוער למחנה-עבודה במשמר העמק. התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית, שרת בהגנה מאז פרוץ מהומות תרצ"ו, והוסיף להגות בספרות ובמוסיקה. בתרצ"ו הצטרף לפלוגת נוער ארצישראלי שיצר את קיבוץ ג' של השומר הצעיר בראשון לציון, עבד ונאבק עם נטיותיו האינדיבידואליות, אך לא יכול להן ואחרי פחות משנתים עזב את הקיבוץ ונסע ללמוד באוניברסיטת לונדון, ובבחינותיו ביולי 1939 הצטיין בחימיה ובבוטאניקה. שם למד להכיר את האנגלים ואת השקר שבדמוקרטיה ואהבת-הצדק שלהם