ראלית" (באנגלית); ועוד מסות על "הארכיטקטורה המגוחכת", "בניה יותר טובה ורציונלית", "הדרך היחידה לפרדסנות הא"י", "בנית סירות ואניות-שיט בצורת 4 כנפות", "17 שנה למפעלי המים מחולות מפרץ חיפה", "רכבות א"י".
עוסק בשעות הפנאי בשיט ובבנית סירות.
צאצאיו: רות אשת המהנדס אריה גליקסמן, תיאו דור (מהנדס).
פרופ' חיים (הרמן) פיק
נולד בשידלברג, מחוז פוזנא (אז פרוסיה ואח"כ פולין), כ"ב טבת תרל"ט (ראשית 1879) לאביו אברהם יהודה (סוחר, מראשוני הפעילים בחברה לעזרת ישוב ארץ-ישראל בגרמניה. שקדמה לתנועת חיבת ציון ברוסיה, מיסודם של הרבנים קאלישר , גוטמאכר ועוד) ולאמו מינה בת יהודה ליב טאורוגר. קיבל חינוך יהודי מסורתי, גמר גימנסיה, השתלם בתלמוד בבית המדרש, הנודע בהאלברשטאדט מפי הרבנים אביעזר דליג אויערבאן, נחמיה צבי נובל ושלמהכהן מזבורוב. למד היסטוריה עתיקה ושפות שמיות באוניברסיטת ברלין והתמסר ביחוד לחקירת כתביהיתדות האשוריים ושל יתר עמי המזרח הקדמונים. פרסם ב-1903 מחקר גדול על היסודות האשוריים בתלמוד (בגרמנית) וב-1904 הוסמך לדוקטור לפילוסופיה (בלשונות שמיות). בו בזמן למד גם בבית-המדרש לרבנים חרדיים מיסודו של הרב הילדסהיימר בברלין, שם שמע את שיעוריהם של אבות "חכמת ישראל" (דוד צבי הופמן, יעקב בארט, אברהם ברלינר ועוד) והוסמך לרבנות. אחרי גמרו את האוניברסיטה נתמנה לספרן במחלקה המזרחנית של הספריה המלכותית הפרוסית ולעובד מדעי במחלקת המזרח הקרוב של המוזיאונים המלכותיים בהנהלת הפרופ' דליטש , עסק בעבודות מחקר מטעם מוסדות המדע הממשלתיים ופרסם הרבה מאמרים מדעיים בעתונות המקצועית, בהם תרם את חלקו, בין שאר עבודותיו, לסתירת הדעה המגמתית של מלומדים מתנגדי-ישראל, שהשתדלו למצוא את מקור חוקי תורת משה בספר החוקים הבבלי הקדום של עמורבי, ובשנת 1919 קיבל את התואר פרופסור.
ב-1914 נשא לאשה את זופיה (תקוה) בת ברנארד שמידט. הצטרף להסתדרות הציונית ב-1898, אח''כ היה בין ראשוני "המזרחי", מ-1906 ואילך היה מפעילי המזרחי בגרמניה ומ-1912 נציג המזרחי במרכז ציוני גרמניה, השתתף ברוב הקונגרסים הציוניים מה-11 ואילך. במלחמת-העולם הראשונה שירת, לפי בקשתו, כפקיד צבאי בשטחי הכיבוש בפולין ובליטא ואחרי המלחמה עבד במחלקה לעניני היהודים במשרד החוץ של הרפובליקה הגרמנית.
בועידה העולמית של המזרחי באמסטרדם (1920) ואח"כ בועידה העולמית השניה בקראקוב נבחר למרכז העולמי של המזרחי. ב-1921 נבחר לחבר ההנהלה הציונית ומנהל מחלקת העליה שלה. עלה לארץ, ארגן וניהל את המחלקה וארגן את המשרדים הא"י במרכזי הגולה. בו בזמן המשיך לעבוד בהנהלת המרכז העולמי של המזרחי, היה מיוזמי בנק המזרחי, פעל למען ליכוד הנוער והעובד הדתי ועזר להתלכדותו של "הפועל המזרחי" בשנותיו הראשונות והקשות ביותר.
ב-1927 חזר לגרמניה ולעבודתו במוסדות המדע המזרחני בשרות הממשלה הפרוסית, ומ-1930 ואילך היה נציג המזרחי בועד קהלת ברלין. ב-1933 פסקה עבודתו בשרות הממשלה בעקב נצחון המשטר הנאצי, וב-1934 חזר לירושלים. השתתף עוד ביסוד סיעת "המזרחי הותיק'', אך בעיקר עוסק הוא בעבודה מדעית, בפרסומו הרבה מחקרים בעברית ובגרמנית במקצעותיו, ובעיקר בהכנת מפעל-חייו המדעי, הספר הגדול "התפתחות הלשונות השמיות, ביחוד הלשון העברית הקדומה (כנענית) בקשר ללשון בבל העתיקה - עד שנת 500 לפני הספירה הרגילה".
בנו; פנחס (ואלטר) (קצין במטה הראשי של צבא ישראל).
נחום ורלינסקי
נולד באדזאמקה, מחוז ייליסאבטגראד (אוקראינה), בשנת תרנ"ה (13.10.1895), לאביו יונתן (סוחר ובעל טחנה גדולה, היה אינטליגנט יהודי טפוסי והשתתף בתנועה הציונית מראשית היוסדה) ולאמו חסיה לבית שרשבסקי. קיבל חינוך מסורתי ואח"כ למד בבי"ס עברי, בבי"ס תיכוני למסחר בייליסאבטגראד אינסטיטוט פסיכונברולוגי בפטרבורג, פקולטה למשפטים באוניברסיטה באודיסה והפקולטה לכלכלה באינסטיטוט הפוליטכני באודיסה. הצטרף לתנועת "צעירי ציון" והיה פעיל בה. בעת למדו במכון הנוירולוגי בפטרבורג השתתף ב-1916 בועידה ציונית מחוזית באודיסה, שבה ניסו לארגן את ציוני דרום-רוסיה בהסתדרות אחידה, נאסר על-ידי הבולשת הצארית באשמת פעילות ציונית וישב כ-4 חדשים בכלא בתא אחד עם