נבחר כחבר הכנסת הראשונה מטעם המפלגה הפרוגרסיבית.
יו"ר ועדת הכנסת חבר ועדת החוץ ובטחון. ובועדת חוקה, חוק ומשפט.
פרסם מאמרים שונים על נושאים מדיניים, ישוביים ומשפטיים.
צאצאיו : חיים, טליה.
שמואל לוי
נולד בסופיה (בולגריה), בשנת תרמ"ד (15.3.84), לאביו אברהם ואמו נעמה. את חינוכו קיבל בגימנסיה בסופיה, באקדמיה לציור בסופיה ויוצא אחר כך לבירת אמנות הציור בעולם פריס.
בעבודה ציונית עסק מנעוריו בסופיה. ייסד ועמד בראש "אגודת התיירות הציונית" שם. ב-1906 עלה ארצה.
בשנת 1910 נשא לאשה את צלה בת יעקב סיידל .
בארץ ממשיך הוא בחיי אמן. מורה לציור בבתי ספר רבים. משתקע בירושלים. משתתף ביסוד בית העם, מייסד את אגודת האמנים.
צייר הרבה מהוי התימנים. סדר תערוכות יצירותיו בארץ ובחוץ לארץ. ביחוד הצליחה התערוכה האחרונה בפריס. להצלחה מיוחדת זכתה תמונתו "האחרון על יד הכותל". היא נקנתה על ידי משרד ההשכלה והאמנות של צרפת בשביל בית הנכאת הלאומי "לוכסמבורג".
כעת הוא עושה הרבה באמנות הפלסטית.
בנו: אוריאל.
שאול גלילי (פורמן)
נולד בלידה (פולין) בחנוכה תרע''ט (1918).
גמר בית ספר תיכון למסחר ונכנס לעבוד כמנהלחשבונות בבית החרשת לנעלים "ערדל" בלידה.
היה מראשוני הבית"רים במקום. בשנת 1938 הצטרף לתא האירגון הצבאי הלאומי שהתפשט אז בקרב בית"ר בפולין ועלה כמעפיל עם העליה שאורגנה אז על ידי האירגון בסיועו של אברהם סטבסקי. בבאו ארצה הצטרף לפלוגת בית"ר "נחלת יצחק" שבירושלים, עבד במחצבה של הפלוגה וכנוטר. ונודע כמי שאין מתחרה לו במסירות ובהתמדה בכל עבודה. אחרי פירוק הפלוגה גר בעיר העתיקה בחדר עם שני חברים מהתא של המחתרת. הדבר היה אחרי הפילוג שחל באירגון הצבאי הלאומי. שאול גלילי הלך עם יאיר (אברהם שטרן - ראה כרך שני, עמוד 1014) והצטרף ללח"י. בחדרם בעיר העתיקה הופתעו השלשה ונאסרו על-ידי המשטרה הבריטית, בגלל מחלה שוחרר לזמן מה ונאסר שוב. אחרי שהעצורים הועברו ממזרע ללטרון - הוא נבחר על ידם למפקח "סופרווייזר" האחראי בשם העצורים כלפי השלטונות. את תפקידו זה הוא מלא באחריות מושלמת, כי היתה זו תקופת חפירת המנהרה ודרושה היתה פקחות רבה וזהירות דיפלומטית עילאית כדי לא לעורר חשד אצל שומרי המחנה מההפתעה הצפויה להם באותו ליל 1 בנובמבר 1944 - הוא ליל בריחת העשרים (והוא ביניהם) דרך המנהרה, אשר חפרוה ששה חדשים. מאז נודע בכינויו ארנון. יומים אחרי הבריחה הגיע לשכונת עזרא (מאחורי שכונת התקוה) למרתף בו היה הדפוס הראשון של לח"י. בשם דפוס כנו אז את ההקטוגרף בו הדפיסו את "החזית", ירחון לח"י בעריכת ד"ר ישראל שייב (אז עוד בעילום שם). הוא נתמנה לאחראי לדפוס. ושוב נתגלה כמארגן מצוין. עד מהרה הוחלף ההקטוגרף בגסטטנר ואף מקום הדפוס נדד לחולון ומשם לרחובות. הוא עבד יומם וליל בכל עבודה, הדפסה, כריכה, הפצה. בתנאי המחתרת הקשים. אז היה זה מפעל פלאים.
עד שבא אותו יום ובו נתפסו על ידי השוטרים שקים עם גליונות "החזית" ואף גסטטנר שהובל לתיקון. במקום הגסטטנר הותקן בית דפוס רגיל. ארנון עובר למחלקת ההדרכה. אחרי קורס קצר הוא מסוגל כבר להדריך בעצמו. משם הוא מועבר למחלקת הפעולות ומוכיח כי בכל מקום הוא מן הראשונים. הוא משתתף כסגן מפקד הפעולה בפיצוץ צומת הרכבות בלוד.
נתמנה לאחראי על מחוז חיפה ונאסר ברחוב במקרה, בלכתו עם איש אצ"ל לרגלי תכנית משותפת. איש האצ"ל הוכר, שניהם נעצרו ורק בלטרון זוה על ידי מפקד המחנה