מתוך השואה עם התמונה שפורסמה עלי יד המשטרה לאחר הבריחה של העשרים דרך המנהרה. חדש ימים בלבד הוא נמצא בלטרון ומתכן תכניות נועזות לבריחה. בליל 15 בדצמבר הוטל מצור על המחנה על ידי כוחות צבא בריטיים אשר באו להוציא חמשים וארבעה איש לשם הטסתם לאפריקה. ארנון התבצר בצריפו ופקד על התנגדות לאחר שהוציא בעזרת חברים בכוח את השוטרים שכבר הצליחו לחדור לצריף. במשך שעתיים החזיק מעמד. דלתות הצריף וחלונותיו נפרצו בכוח והוא הוצא.
כנראה שהיה טעם עמוק יותר להתנגדותו המרה כי כעבור חודש נרצח באריתריאה על ידי שומרי המחנה הכושיים בפיקוד בריטי (17.1.1945). עצמותיו הועלו ארצה בי"ט באלול תש"ט יחד עם עצמות נפתלי לובנציק ואליהו עזרא חלילי שנרצחו אף הם בגלות אריתריאה. הובא לקבורה בכ"א באלול תש"ט בירושלים עירו, בבית הקברות בשייך-באדר.
מכל משפחתו בחו"ל נותרו רק אחות ובנה (בארץ).
(הירש) יצחק שנברג
נולד בפרוסקורוב, בשנת תרס"ז (21.2.1907), לאביו יוסף ולאמו חיה (מצאצאיו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב).
בתקופת המהפכה והפרעות יצא עם הוריו לפולין. קיבל חינוך כללי בגימנסיה רוסית, וחינוך עברי בבית הוריו ובבית המדרש. הצטרף לתנועת החלוץ ובשנת 1924 עלה לארץ. עבד בבנין, בהובלה בנמל יפו, בגמלים ובחמורים. נצטרף למתישבים במרחביה, בשעת יסוד המושב, ועבד שם שנה בחקלאות, לאחר מזה נכנס לשירות ממשלת המאנדאט ושימש פקיד הרכבת בלוד, ברחובות ובתחנה שבדרך למצרים.
בשנת 1932 יצא לבלגיה וגמר את חוק לימודיו במדעי החברה באוניברסיטה של בריסל. משחזר מחו"ל נשמע לכשרונו הספרותי שתבע את גילויו. התחיל בכתיבת שירים, מהם שירים לעשרות שנהפכו לשירי-עם, והמשיך בכתיבת סיפורים ונובילות, שנתפרסמו בשבועון "מאזנים" "הפועל הצעיר", ובירחונים "גזית" ו"גליונות". ברבות הימים משך ידו מעבודות אחרות ועבר לעסוק בספרות מעשה קבע. תירגם עשרות ספרים משובחים מספרות העולם לעברית יפה, גמישה ועשירת ביטוי. וכן פירסם ספרים משלו.
בשנת 1937 נתמנה מזכירו של מר זלמן שוקן לעניני האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1942 נתמנה עורך "הוצאת שוקן", והחל משנת תש"ג הוא עורך את "לוח הארץ".
ספריו המקוריים הם: בשר ודם (הוצאת תרשיש, 1941), מארץ אל ארץ (תרשיש, תש''ג), בין כוכב ודשא (לבני הנעורים, תרשיש, תש"ג); בהוצאת שוקן: ימים ידברו, אחד מאלף, סיפורים מארץ עוץ, מאז ומקדם.
מתרגומיו הנודעים : סיפורי ליסקוב, "נפשות מתות" של גוגול (בעד שני אלה זכה בשנת תש"ח בפרס טשרניחובסקי של עירית תל אביב לתרגומים מעולים), קובץ מאמרות המוראליסטים הצרפתים (הוצאת תרשיש), "אמריקה" של קאפקה (הוצאת שוקן), "ענבי זעם" של סטיינבק (ספרית פועלים), וכן כתבים של דוסטוייבסקי, באלזאק, מאלרו, ג'יונו, פרוספר מרימה, שניצלר, טראוון, רילקה וכו'.
בכתובים עמו: "מלכות שבטלה" (רומאן יהודי מתקופת המהפכה הרוסית), קובץ תרגומים משירת העולם, "נוה אחים" (רומן מחיי הארץ), שני מחזות מחיי הארץ, שני כרכים של סיפורים חדשים.
נפתלי לובנצ'יק
נולד במוסקבה בשנת תרע"ד (19.11.1913) לאביו אליעזר ואמו אולגה. בהיותו בן חמש עברו הוריו לריגה. בגיל תשע נשלח על ידיהם לפרנקפורט. שם למד בגימנסיה ואחרכך באוניברסיטה במחלקת הנדסת מכרות. לימי החופש היה מבקר את הוריו בריגה. הן שם והן בגרמניה היה פעיל באירגוני סטודנטים ציוניים.
בשנת 1933 עלה היטלר לשלטון בגרמניה. הוא הפסיק את למודיו. נשא לאשה את לינה , בת יונה וינר ועלה עמה יחד ארצה.
נרשם לאוניברסיטה העברית ולומד במשך שנה פילולוגיה, אך הוכרח להפסיק שוב, כי קבל עבודה בתל-אביב בחברת "לויד טרייסטינו" והוא עובד בה בתפקיד אחראי עד שנת 1939.
כל השנים ממשיך בפעילותו הלאומית. מצטרף לאירגון הצבאי הלאומי. כאיש בעל תרבות גבוהה השולט בשבע שפות ובעל רפרזנטציה חיצונית מפליאה עלול הוא להביא תועלת עצומה לתנועת מחתרת פוליטית. לפי הוראת המפקדה העליונה הוא מפסיק בשנת 1939 את עבודתו הפרטית ומתמסר לעבודת האירגון. זמן מה עומד בראש המחלקה הכספית.
בשנת 1940 חל הפילוג ב"אירגון" והוא מצטרף אל יאיר (אברהם שטרן. ראה כרך שני, עמוד 1014) ונעשה לאיש מרכזי בתנועה הקרוייה בראשונה "הארגון הצבאי הלאומי בישראל" ואחר-כך "לוחמי חרות ישראל". הוא מיועד למלא את התפקיד המכריע בקשרי החוץ.
ב-1941 נאסר והובא למזרע, אולם עד מהרה מחליטים השלטונות הבריטיים לבודד אותו ויחד עם