מקום על הבמות התיאטרוניות בארץ, כשהחלה אמנות הבמה לצאת למרחב, והוא הוכרח להסתפק בעבודה הארגונית של האמנות. ב-1935 יסד את המשרד התיאטרוני "ארמון", שעסק במכירת כרטיסים להצגות ובארגון הופעות של אמנים ועשרות שחקנים, זמרים ורקדנים וכו' מצאו עבודה ופרנסה בעזרתו.
בין השאר ארגן את ההופעות האמנותיות ב"גן הואי" שליד "שבע הטחנות" בירקון, ושם נהרג על הבמה בעת התנפלות שודדים או טרוריסטים ערביים אור ליום כ"ד אב תש"ז (9.8.47).
בניו: מתן, עודד. במלאת שינים למותו עומד ארגון האמנים להוציא קובץ לזכרו.
יוסף שחור (שוארץ)
נולד בצוואנץ, פלך פודוליה (רוסיה), א' תמוז תרנ"ד (1894) לאביו אליהו שווארץ (סוחר ועסקן) ולאמו סימה בת צבי פרידמן. למד בחדר, בבית ספר. אחרי גמר הלימודים עסק בעבודה משרדית בלודז.
בשנת תרע''ד עלה ארצה בתור תלמיד בבית המדרש העברי למורים בירושלים, בימי מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא התורכי (1916). גמר בקושטא בית ספר לקצינים יחד עם קבוצת תלמידים של בית המדרש למורים והגימנסיה "הרצליה". אחרי גמר בית הספר שימש כמתורגמן בצבא הגרמני בקורדיסטן. אתרי המלחמה חזר לירושלים ומשתתף בשנת תרנ"ט בייסוד "הלואה וחסכון". עד לשנת 1935 הוא משמש כמזכירה. משנת 1935 הוא מנהל "הלואה וחסכון" בירושלים. חבר בהנהלת בנק "זרובבל". עסקן בתנועת הקורפורציה האשראית בארץ, בתפקיד יו"ר המועצה של "מרכז ברית הפיקוח של הקופרציה האשראית". חבר לשכת המסחר בירושלים.
בשנת תרפ"א נשא לאשה את חנה בת נחום קומרוב. בנותיו: אולה אשת אהרן ברטלר (חיפה), רחל אשת חסדאי ורון (ירושלים).
שאול וינשל
נולד בחיפה, י"ט תשרי תרפ"ח (15.10.1927) לאביו ד"ר אברהם וינשל (עו"ד), (ראה כרך שני, עמוד 879) ולאמו חנה (זינה) בת שלמה קבש. (ראה כרך שני, עמוד 949).
אחרי שבקר בגן הילדים נכנס לבית הספר הריאלי. התענין בספורט (כדור רגל, שחיה) וביחוד הצטיין בסיוף וקבל פרסים בכמה התחרויות ארציות. אחר גמר שש כתות בבית הספר הריאלי נסע לבירות (לבנון) וגמר את הקולג' הבין-לאומי שעל יד האוניברסיטה האמריקאית. חזר ארצה ועבר את בחינות הבגרות של האוניברסיטה בלונדון. בקר בשעורי בית הספר למשפטים בירושלים והצטיין בכשרונותיו. אחד מהמרצים של בית הספר (מר דוכן) כותב עליו: "לא פעם התענגתי לשמוע את תשובותיו המלאות תכן והבנה משפטית בסמינריון למשפט שנחהלתי בתקופת הרצאותי בבית הספר למשפטים".
התענינותו במקצוע המשפטי היתה רבה. הוא בקר בבתי המשפט ועקב אחרי מהלך המשפטים, עזר לאביו בעבודתו המקצועית, אהב להכנס לשיחות ולהתוכח על הנושאים המשפטיים, ועורכי הדין שהיו באים במגע אתו היו מתרשמים מידיעותיו והגיונו המשפטי. עורך דין ידוע בירושלים כותב עליו: "אי אפשר היה לא להתפלא מכשרונו וסגולותיו המשפטיים. מה שאני צריך הייתי לקרוא פעמים-שלש כדי להבין, הוא היה תופס תיכף ומיד. ובראשו הכל היה כל כך ברור, שלפעמים אי-אפשר היה להאמין שהנימוקים המסובכים והמפותחים הללו נאמרים על ידי ילד צעיר, שעוד טרם גמר את בית-הספר למשפטים. הוא לא רק הבין את החוק, כי אם גם אהב אותו והתענין בו". תמיד שאף להרחיב את ידיעותיו, הרבה לקרוא, להתענין, לשוחח על כל בעיה שהיא. אין נושא שלא התמצא בו ומשום כך היה "הרוח החיה" בין חבריו.
בספטמבר 1947 נסע ללונדון ונכנס לבית הספר למשפטים הידוע "לינקולן אין". התעמק ביחוד בשאלות המשפט הפומבי, הסוציולוגיה והכלכלה, והתעסק בהכנת תכניות שונות הנוגעות לעתיד הארץ. פרוץ המלחמה בארץ לא נתן לו מנוח והוא החליט לחזור ולהתגייס מבלי לחכות לפקודה לשוב. על מהלך מחשבותיו ומצב רוחו אפשר לשפוט לפי מכתביו מאותו הזמן. במכתבו להוריו מ-16