קיבל חינוכו בחדר מתוקן ובישיבות שטוצ'ין וראדון, השכלתו הכללית רכש בלימוד עצמי. למד באוניברסיטת יורייב בוורונייזש (רוסיה) מדעי הטבע ופילולוגיה וזמן ידוע עסק בהוראה.
משנת 1921 עוסק בעתונאות. חבר המערכת ואח"כ סגן העורך של העתון "אידישע שטימע" בקובנה, ליטה. עורך שבועון המזרחי "דאס אידישע ווארט" והוצאות פריאודיות אחרות. היה סופרם הליטאי של "הארץ" בארץ ישראל ו"טאג" ו"פארווערטס" האמריקאניים. הרצה על תורת העתונאות באוניברסיטה העממית בקובנה. נשא לאשה את פרומה בת ר' מאיר יצחק יודלביטש משאוול (ליטה).
סייר בארץ לראשונה בשנת 1929 מטעם מערכת "אידישע שטימע" וביקר אצל הוריו בחברון כמה חדשים לפני מאורעות תרפ"ט. פירסם סידרת מאמרים ורשימות על ארץ-ישראל .באלול תרצ"ה בא להשתקע.
עבד כשנתיים כחבר מערכת "הארץ" ועבר ל"הצופה" משנת יסודו (תרצ"ח) כעורך לילה. משנת תש"ה - מזכיר המערכת.
השתתף בקונגרס העתונאים הבינלאומי בפראג עם המשלחת של אגודת העתונאים, היה במשך כמה שנים חבר הוועד של האגודה ומשמש כחבר בית דין החברים שלה. חבר הועדה להנצחת זכרה של יהדות ליטה.
שטח פעילותו העתונאית: מאמרים ראשיים, פובליציסטיים, עריכה, סקירות מדיניות, פיליטונים, ריפורטאג'ים. ביקורת ספרותי ותיאטראלית, תירגומים ועיבודים.
מרדכי נמצא-בי (נימצאביצקי)
נולד בפינסק, רוסיה הלבנה, בשנת תרס"ג (22.6.1903), לאביו שמואל אבא ולאמו זהבה לבית אהרונוביץ. קיבל חינוך יהודי וכללי ולמד משפטים באוניברסיטאות קאזאן, מוסקבה ולנינגראד. פעל בציונות מנעוריו. השתתף ביסוד "החבר הצעיר" (ארגון כל-רוסי של נוער "קדימה") והיה מזכיר וחבר המרכז של י.וו.א.ס.מ. (תנועת-הנוער הציונית המאוחדת).
אחרי ישיבה בכלא באודיסה ב"אשמת" ציונות הוחלף לו גזר-הדין לגלות בסיביר ברשיון לצאת לצמיתות מרוסיה ולעלות ארצה והגיע לכאן באוקטובר 1924. עבד בחבורת "הדרום" בסלילת כביש נס-ציונה רחובות ובפרדסי נס-ציונה. אח"כ עמד בבחינת עורכי-דין זרים והיה עו"ד בחיפה.
הקדיש את מרצו וכשרו הארגוני לשרות הצבור ביסוד מכבי-אש ומד"א בחיפה ונבחר לנשיאות מרכז מכבי-אש בארץ. פעיל בשרותי הבטחון מ-1929 ובשנות המהומות 1936/39 היה מארגן ומפקד השוטרים המיוחדים בחיפה.
בראשית מלחמת-העולם יסד וניהל את הג"א (התגוננות אזרחית) בחיפה. בהסכמתם ובעזרתם של השלטונות הצבאיים הבריטיים נשלח מטעם הסוכנות היהודית להשתלם באנגליה בכל ענפי ההתגוננות האזרחית ושרותיה. משחזר בתור מדריך בעל סמבות מיוחדת נתמנה ליועץ הסוכנות לעניני הג"א. עמד בראש 30.000 המתנדבים בשרותי הגנה אוירית, מכבי-אש ומד"א, ערך קורסים ופרסם הרבה מאמרים בעתונות וכ-50 חוברות בענפים שונים של הסכנות מהרעשות אויריות, ההתגוננות מפניהן ודרכי העזרה לנפגעים.
בשנת תש"ד ניהל מטעם הועד הלאומי את התעמולה וההדרכה למען ההתאזרחות והשם העברי, וגם בעניו זה פרסם חוברות ומאמרים.
במלחמת המולדת נתמנה לראש שרותי ההתגוננות האוירית, בדרגת סגן-אלוף, לכל הארץ, מטעם המט"כל של צבא ישראל.
פרסם בעתונות ובחוברת הצעה מבוססת ברבר "הסמל והדגל של מדינת ישראל".
נספה (יחד עם רחל ולירו-פייגין וסגן יצחק שביב) בתאונת מכונית, אור ליום ז' טבת תש"ט (8.1.49), והובא לקבורה בכבוד צבאי בנחלת יצחק (תל-אביב).