שנתקבלה אחרי כן בתור יסוד של כל חוקות הבחירות למוסדות צבוריים בישוב. ובשנויים מתאימים אף לבחירת הכנסת הראשונה בישראל. ציר כל אספות הנבחרים והנהלות הועד הלאומי (לא כנציג מפלגה אלא בזכותו האישית נמנה על הזרם של ציונים כלליים א' (זרם דמוקרטי) ואח"כ הצטרף לזרם העובד הציוני. חבריו של משפט השלום ויו"ר במשפט השלום העברי העליון.
בשנות 1921/28 היה מנהלו של בנק הפועלים, שהשתתף ביסודו, אם כי הוא לא נמנה על המחנה של בעלי הבנק, אך ראה בו מפעל לאומי באחד האגפים של בנין הארץ ושיתף פעולה בשלום ובריעות עם יתר חברי ההנהלה בעלי השקפות שונות משלו. יו"ר וחבר הועד המנהל של התכניון בחיפה, מראשוני המנהלים של "אוצר הישוב" וחבר בהרבה ועדים וועדות צבוריים בענינים שונים, חבר נבחר בועד הפועל הציוני. בהנהלת הועד הלאומי שימש בה שנים רבות בתפקיד גזבר וכן שימש בתפקיד גזבר בועד המנהל של מערכת החינוך של כנסת ישראל עד העברת מפעל החינוך מידי הועד הלאומי למדינת ישראל.
כשמלאו לו שמונים שנה נבחר לאזרח-כבוד של העיר תל-אביב. וכשברך אותו אחד ממוקיריו שיאריך ימים עד מאה ועשרים שנה, השיב : "מספיק לי שאזכה לראות את המדינה העברית". ואם כי היה ידוע כשואף למדינה עברית בארץ-ישראל השלמה, בכל זאת נתמלאה משאלתו בחלק ניכר כאשר בהגיעו סמוך ליום הולדתו ה-83 שוחרר מעמלו הקשה עם חיסול הועד הלאומי וכנסת ישראל לרגל פתיחת הכנסת הראשונה של מדינת ישראל והעברת עול השרותים הצבוריים על שכם ממשלת ישראל.
היה חבר הממשלה הזמנית עם קום מדינת ישראל, וחתם על מגילת העצמאות בה' אייר תש"ח ועד הקמת ממשלה פרלמנטרית אחרי הבחירות לכנסת.
נתכבד כיו"ר מושב הסיום של אספת הנבחרים כזקן שבחבורה, וכזקן הדברים שעמדו על עריסתה של כנסת ישראל.
ממשיך לשאת בתפקידים, כחבר בהנהלת בנק הפועלים, בהנהלת "אוצר הישוב", בתור חבר ויו"ר של ועדה תקציבית פרמננטית של הסוכנות היהודית, חבר הקורטוריום של בית חנוך חקלאי במגדיאל, ע"ש ד''ר ב. צ. מוסינזון , ובמוסדות אחרים.
בנותיו: בלה אשת המהנדס מרק גינזבורג , ד"ר נינה (רופאת עינים) אשת משה שלוש (ראה כרך ב', עמוד 955).
הנריטה סולד (סאלד)
נולדה בבאלטימור (ארה"ב), ח' טבת תרכ"א (21.12.1860), לאביה הרב בנימין (יליד הונגריה, במשך 63 שנה רב לעדת "אוהב שלום" בבאלטימור, מחבר פירוש מדעי עלי ספר איוב שיצא בשנת 1886, חובב ציון ועסקן) ולאמה סופיה לבית שאאר .
למדה בבי"ס צבורי ובבי"ס גבוה בבאלטימור, הושפעה מאביה לאהבת היהדות ותורתה ולמדה בסמינר היהודי התיאולוגיה בניו יורק (בית-מדרש לרבנים) ורכשה ידיעה רבה בספרות העברית העתיקה והחדשה ובמדעי היהדות.
בשנות 1877- 1893 היתה מורה בבי"ס עממי בבאלטימור וכשהחל בשנות השמונים זרם ההגירה של יהודים פליטי הפוגרומים והעוני מרוסיה לארה"ב יסדה וניהלה שיעורי ערב בשבילם ללמדם אנגלית ותנאי החיים בארץ החדשה להם. הגיעה להכרה ציונית עוד לפני יסוד ההסתדרות הציונית וב-1895 בבר נשאה את נאומה הציוני הראשון באספת הועד הלאומי של נשים יהודיות בבאלטימור. התמסרה לפעילות ציונית, תרבותית וצבורית יהודית. בשנות 1892- 1915 היתה מזכירה ספרותית ומנהלת הפעולה בחברה היהודית האמריקאית להוצאת ספרים בפילאדלפיה, תרגמה מגרמנית לאנגלית ספרים חשובים בעניני יהדות, תרגמה לאנגלית ממאמריו של אחד העם, פרסמה מאמרים חשובים בשאלות ציוניות, וערכה כמה פעמים את ספר השנה ליהודי ארה"ב.
ב-1907 יסדה אגודה קטנה של נשים (38 חברות) בשם "הדסה" ללימוד בעיות היהדות והציונות. ב-1909 ביקרה עם אמה בארץ ומשחזרה ערכה סיבוב בקהלות ישראל בארה"ב למען הציונות. ב-1912 יסדה בניו-יורק אגודת "הדסה" לפעולה ממשית למען הציונות וארץישראל, ואגודה זו גדלה והסתעפה להסתדרות "הדסה" בארה"ב ובקנדה, שפעלה רבות וגדולות למען שרותי הבריאות בארץ ולמשיכת נשי ישראל באמריקה הצפונית אל הציונות. בהסתדרות הציונות בארה"ב מילאה תפקידי מזכירה, מנהלת ענינים, סגנית הנשיא, מנהלת מחלקת החינוך והתרבות והצליחה לעורר ולעודד את נטיתם של גדולי היהודים הלא-ציונים לתמיכה במפעלים חשובים בארץ-ישראל.
בסוף מלחמת-העולם א' ארגנה את המשלחת הרפואית הראשונה של "הדסה" לארץ (היתה נשיאת "הדסה" עד 1926) (44 רופאים ואחיות שהיו הגרעין להסתדרות מדיצינית "הדסה" בארץ). וב-4.5.1920 עלתה לארץ ונטלה על עצמה את ניהול עניני "הדסה" בפועל. השתתפה בפעילות בתנועה הציונית. היתה צירה בכמה קונגרסים, יצאה כמה פעמים לארה"ב בשליחות ציונית ולהשתתפות בועידות "הדסה" כדי לגייס את מכסימום