לראשון לציון ואחרי כניסת הבריטים התנדב בין הראשונים לגדוד העברי הארצישראלי ועלה בו לדרגת סמל. מהגדוד נשלח לשרות במשטרה הצבאית ביפו בתפקיד סמל אחראי ובתחומי שרותו עלה בידו למנוע ב-1920 התנפלויות ערבים על יהודים ולהעביר נשק לצרכי ההגנה.
אחרי שחרורו מהגדוד עבד בתור מפקח סניטרי של עירית יפו, ובפרוץ מהומות הראשון במאי 1921 הצליח להגיע חי ושלם ממרכז יפו לת"א והתיצב בשורות ההגנה, היה בין 18 חברי הגדוד שקיבלו נשק וציוד ממחסני הצבא לפי הוראות הקולונל מרגולין והשתתף בהדיפת התקפות הערבים בפרברים. נאסר על-ידי קציני-משטרה בריטיים, סירב למסור להם את נשקו, נכלא במשרד בבנין הסראיה ביפו, הצליח להתחמק בעד חלון ודרך גגות ובחשכה חזר לת"א ולהגנה.
כששקטה הארץ אחרי המהומות לא יכול לחזור למשרתו, כי הקפטן סקוט, המנהל הבריטי של עירית יפו, הזהירהו לבל יעיז להכנס עוד ליפו, משום שהערבים נדרו להרגו בשל פעולתו נגד הפורעים. להזמנת דיזנגוף נכנס לעבוד עם צבי רוזין (ראה כרך ג', עמוד 1402) באיסוף חומר וכו' מטעם הועדה העברית לחקירת מהומות יפו. בהיותו עד למעשי שוד ורצח שביצעו שוטרים ערבים לאור היום במדי השרות ובנשק ממשלתי, ללא הפרעה וללא אחריות משפטית לפשעיהם, עמד על הצורך הלאומי החיוני שבכניסת בחורים מישראל לשרות במשטרה, שגם בידי יהודים יהיה נשק ממשלתי בהיתר וסמכות וכה לפעול נגד פורעי הסדר והחוק. התנדב עם מספר חברים למשטרת תל-אביב, שהיה לה אז מעמד אוטונומי במשטרת הארץ, ושימש בה כמזכיר. ב-1922 הועבר למרכז המחוזי לחקירת פשעים ביפו במשטרה הכללית. ב-1923 גמר בביה"ס לשוטרים בירושלים קורס בן שלשה חדשים, קיבל שני פרסי הצטיינות, הועלה לדרגת קורפורל ונתמנה לאחראי במשטרת מנשיה ביפו ותרם את חלקו ביד חזקה לגמול את התושבים, ככל האפשר, ממנהגיהם הרעים לפגוע ביהודים וברכושם ולהציק לבנותיהם.
ב-1925 הועבר להנהלת מחוז המשטרה בירושלים והיה היהודי הראשון בתפקיד סמל אחראי בהנהלה זו והנהיג בה את השימוש בשפה העברית בפנקסים רשמיים.
ב-1926 הועלה לדרגת קצין ונתמנה במקום דוד תדהר (שעבר ליפו כסגן מפקד המשטרה במקום בן-דוד) למפקח תחנת המשטרה לעיר החדשה ולאזור הכפרי. מאז עבר כמה קורסים ובחינות, ובכללם שתי שנות לימוד בשיעורי המשפט הממשלתיים, הצטיין בבחינות ועלה בשלבי הדרגות והתפקידים, היה זמן-מה ממלא מקום התובע הכללי המחוזי, ובכל התפקידים עמד על משמר הזכויות והאינטרסים הלאומיים שלנו.
ב-1933 הוטל עליו לעזור להקצין ב. שיטרית בחקירת רצח-ארלוזורוב בכיוון שקבעו ראשי הבולשת הבריטית להטיל את האשמה על יהודים חברי המפלגה הרביזיוניסטית ואח"כ סיפח אותו הקפטין רייס, מנהל הבולשת, למרכז לחקירת פשעים וב-1937 הועלה לדרגת קפטין.
בתפקיד זה הצליח בחקירותיו במקרים רבים של פשעים חמורים לגלות את האשמים ולהביאם לדין ולעונש הראוי. בין אלה כדאי להזכיר את ענין רצח המהנדס צוואנגר ואת תפיסת מזייפי הלירות הא"י בירושלים: הגרמני קאופר ושותפו הערבי ודיע דיבה, שהיה מזכירו הסודי של המפקח הכללי של משטרת א"י.
ביחוד הגדיל לעשות בשנות המהומות 1936/39. ארגן קבוצה מעורבת של שוטרים מעטים, נאמנים ואמיצים, למלחמה בכנופיות הערביות בכל רחבי הארץ, וביחוד בירושלים ובסביבתה. בפעולות אלה הצליח לאסור הרבה פורעים, ואף ראשי כנופיות, ולהציג הוכחות להרשעתם בדין. ואכן נדונו רבים לתקופות-מאסר ממושכות וכמה מהם אף לתליה. ערך ביקורי הפתעה בקני הכנופיות בהרים וברכבות שבאזורים הערביים והחרים הרבה נשק ותחמושת ומנע פעולות שעמדו לבצע. הצליח לגלות נשק וכרוזי הסתה שהיו מוסתרים תחת השטיח הקדוש במסגד הבנוי על אבן השתיה. דבר שהשלטון הבריטי לא הרשה לפרסם בשעתו.
באוגוסט 1936 גילה חבילה חשודה שנשלחה בדואר הרכבת מיפו, בצורת מזודה שהכילה דוגמאות מסחריות, אל מנהל מחסני ערובה מר ז. שדייבר בתל-אביב. בחקירתו גילה, שהמזודה, שהכילה מכונת-תופת, נשלחה מאת ארגון חשאי של חברי מועדון הספורט הערבי ביפו, ובחיפוש במועדון מצא רשימת אישים יהודים - ביניהם ד"ר וייצמן, בן-גוריון, הופיין ודיזנגוף - שגם אותם זממה הכנופיה לרצוח ב"משלוחים" כאלה ולהכניס בהחבא מכונות-תופת לבתי-קולנוע ולמקומות צבוריים שונים בת"א. המזימה הופרה לפני ראשיתה והקצין סופר חדר בסיכון נפשו ליפו הערבית, חיסל את הכנופיה ואסר את חבריה ומסרם לדין. בקשריו עם ערבים ידידים השיג ידיעות מראש על תכניות להתקפות ולהתנקשויות והצליח להפירן בעוד מועד ולבצע מאסרים ולגרום אבידות לתוקפים. בין התכניות שסיכל יש להזכיר תכנית להתקפה כבירה על שכונות מערב ירושלים ולהטלת פצצות על שופטי השלום העברים ועל תחנת "אגד" בירושלים. בכלל הצליח להשיג בעזרת מספר קטן של שוטרים נאמנים ואמיצים במלחמה בכנופיות תוצאות יותר טובות משיכלו להשיג בריגאדירים בריטיים בכוחות מזוינים ומשורינים.
כשחיין טוב הציל הרבה נפשות מטביעה. בים והוזכר