הביתה כשבגדיו מגואלים בדם ואז נתגלה להם - לבני ביתו הסוד. השתתף עוד בפעולת החרמת הנשק במחנה חיל התעופה בתל-אביב. בפעולה הבאה, החרמת הכסף בבנק עותומן ביפו נאסר, הובא לבית הסוהר בירושלים. מחוסר הוכחות לא הועמד למשפט. הועבר ללטרון ושוחרר בערבות גדולה אחר 6 חדשי מעצר.
אחר שחרורו הועבר לפעולות בלתי-קרביות למרות ריטונו על כך. רק עם התחלת המלחמה בערבים הוחזר ליחידה קרבית ונתמנה לראש קבוצה. הוא ממונה על עמדת הגנה בשכונת שפירא. בפקודתו נמצאים מבוגרים מתנדבים, רופאים, עורכי-דין. בהליכותיו ובנימוסו הוא רוכש את הערצת כולם. כבעל ותק יכול היה לשבת במטה, אך הוא תבע בתוקף לשתפו בקרב. בפעולת כיבוש יפו כשהוא בראש קבוצה לוחמת, נפל ביום כ"ב בניסן תש"ח ונקבר בקבר קדושים בנחלת יצחק.
אליהו צפרוני (צפרינוביץ)
נולד בפרילוקי, פלך פולטאבה (אוקראינה), י"ד אדר תרנ"ד (20.3.1894), לאביו יצחק (ממשפחה אמידה בעלת משרפות יי"ש בכפר, שבעקב הגזירות על היהודים הוכרחה לעבור העירה) ולאמו יוכבד. קיבל חינוך יהודי מסורתי, נתיתם מהוריו בגיל צעיר, נאבק קשה להשתלם באופן פרטי בהשכלה והיה חבר ,פועלי ציון''.
משנתקבל דודו ד"ר אברהם צפרוני למורה בגימנסיה הרצליה בתל-אביב, עלה ארצה בעזרת דודו ב-1912 והמשיך וגמר את לימודיו בגימנסיה זו. המשיך את קשריו עם מפלגת "פועלי ציון" בארץ ואחרי גמר לימודיו יצא לעבודה במקומות שונים בארץ והתמסר לפעילות צבורית במפלגה. נבחר למרכז המפלגה ביחד עם רחל ינאית, יעקב פרוז'נסקי ועוד. ב-1915 נבחר לועד המרכזי של פועלי הגליל ביחד עם דוד צירקין ונתן גולדברג , וכן היה חבר הנהלת הקפא"י והמרכז החקלאי בגליל התחתון. שקד כל ימיו על החיאת הגליל משממתו ובאותן שנים קשות של מלחמת העולם א' השקיע הרבה עמל למען יסוד הקבוצות על אדמת יק''א בגליל וסיפוק צרכי משקיהן בעזרת קפא"י, ולמען מטרה זו יצא לדרך מסוכנת (בתנאי הימים ההם, כשהצבא הטורקי הקפיא בל תנועה אזרחית בדרכים) מן הגליל לתל-אביב.
סמוך לסוף המלחמה היה מהפעילים להתנדבות לגדוד העברי ואף הוא עצמו התנדב לגדוד. בכלל היה איש החובה. אך הרבה יותר משתבע מאחרים דרש מעצמו.
אחרי שחרורו מהגדוד הצטרף לקבוצת אילת השחר שעמל למען יסודה. נתן את מיטב כח גופו ונפשו לביסוס המשק ושכלולו ולחיזוק הרוחות לעמידה בנסיונות המשקיים הקשים ולשמירת טוהר הרעיונות האנושיים והסוציאליים שמשטר הקבוצה מבוסס עליהם.
ב-1922 נשא לאשה את שרה בת דב ופסיה אלטבויאר, מסטרי שבמזרח גליציה. חברת "מועצת הקבוץ המאוחד".
הביע מפעם לפעם את דעתו בעתונים ובכתבי-העת "בינינו", "קונטרס'', "דבר", "אחדות'', וכציר באספת הנבחרים הראשונה. בקבוצה לא היה מרבה למלל, אבל בעצם התנהגותו ובשיחות פרטיות עם חברים ובהערות קצרות בהזדמנות היתה גדולה השפעתו המוסרית על כל סביבתו. יצא בשליחות אל "החלוץ" שבלטביה ולעזרת פלוגת העבודה בנס-ציונה.
אם כי לא היה חזק בגופו שקד על עבודתו במשק, ובעיקר בגידול ירקות, ובשנותיו האחרונות נתן את שעותיו אחרי הצהרים לעבודת חינוך והדרכה בין הנוער העולה וההכשרות.
תוך צפיה לתורו לצאת להבראה המשיך בעבודה ובפעולות, ותוך טיול בסביבה עם הנוער נפל ומת ביום ו' כסלו תש"ד.
בניו : עמוס, דב .
לזכרו הוציאה הקבוצה חוברת "אליהו צפרוני" ליום השלושים" (אילת השחר, טבת תש"ד),