הקומפוזיטור והפסנתרן יוסף גרינטל . מפרק לפרק הוא שומע שעורים בקונכרבטוריון הירושלמי.
מספר שעורים קבל גם מפי אלכסנדר אוריה בוסקוביץ , ביחוד בתורת הדוקלויות.
יצירתו המוסיקלית מתרכזת בעיקר בשטח העממי: שירי עם, שירי ילדים, מחזות לילדים, רקודי עם השלובים במסבות חג ומועד בכפר בכלל ובקבוץ בפרט, כך דרבנו אותו לראשונה ליצירת נעימות משוררי האדמה והקבוצים: לוי בן אמיתי, זרבבל, משה בסוק, פני ברגשטיין, חנן שדמי ואחרים,. הרבה משיריהם נתפרסמו הודות למנגינותיו (למשל: "שדות שבעמק").
בשנת 1944, במלאת עשר שנים ליצירתו הוציא לאור בעזרת הקבוצה חוברת ראשונה של שירי העם שלו בשם "זאת ארצנו", בקרוב עומד הוא לפרסם חוברת עם שירי ילדים.
באחרונה החל בעצמו לחבר לווי למנגינותיו. יצר גם מנגינות בלא מלים. אלגיה אחת פורסמה בחוברת "על אם הדרך - קרית ענבים במערכה". חבר מספר "הורות". הוא עובד על מוסיקה למסכת חג הבציר.
מנגינות רבות משלו נכללו בקבצים שהוצאו על ידי המרכז לתרבות : "שירי עבודה ומולדת", "צלילי הכפר, "שירי שבת" וכו'.
הוא חבר מזכירות המשק קרית ענבים ומרכז עניני החינוך במקום. צאצאיו : יעקב, דן, מירה.
אוריאל עקביא (יעקבוביץ)
נולד בווארשה, פולין, א' טבת תר"ע (13.12.1909) לאביו אברהם אריה (ראה עליו ערך מיוחד בכרך זה) ולאמו בתיה פייגה בת יעקב ציפיס (שחקן ובעל תיאטרון אידי).
נתחנך בגן-ילדים עברי באודיסה ובגימנסיה עברית "אסכולה" בוארשה וגמר ב-1928.
עלה לארץ ב-1929 לשם לימוד באוניברסיטה העברית וב-1933 הוסמך למדעי הרוח וב-1937 הוסמך למורה והשתלם בפדגוגיה רפואית לשם טיפול אינדיבידואלי בילדים קשי חינוך וקשי למוד ועוסק גם בעבודה זו.
בתקופת מהומות 1936 היה כתב ''הארץ ו"דבר".
יסד וריכז "בית ספר עירוני לנוער" (בי"ס ערב לנערים עובדים מטעם עירית תל-אביב).
ב-1940 נשא לאשה את מרגלית בת דב ספיר. במלחמת העולם ב' שרת שלש שנים בצבא, רובן בחו"ל ובמלחמת המולדת עבר במכון הפסיכוטכני הצבאי ובהוראה למתנדבים מחו"ל. אחרי המלחמה יסד וניהל בי"ס עממי בעיר לוד ואח"כ נתמנה למורה ומשנה למנהל בביה"ס בשכונת יד אליהו בתל-אביב והנו חבר הועד הפועל של ארגון המורים הכלליים.
כותב בקביעות זה כמה שנים מאמרים בעתונים הפדגוגיים בעניני חינוך, הוראה וטיפול אינדיבידואלי.
חיבר את הספריפ לילדים ולנוער : "ארצות ועמים" 14 חוברות בכתיבת הארץ" "אומר הדורות" (מקראה היסטורית), "ספר הפרפראות", אנציקלופדיה "מעין" (כרך "אדם בתבל").
בתו : רוני .
דוד תדהר (טודרסוביץ)
לאביו ר' משה בצלאל טודרסוביץ (שעלה ארצה מפרוז'נה, פלך גרודנה" בשנת תרנ"א היה מעסקני הישוב הישן) ולאמו אסתר רחל בת אהרן נירנברג (ראה כרך א', עמוד 412). נולד ביפו, ז' סיון תרנ"ז.
קבל חינוך מסורתי בתלמוד תורה "שערי-תורה" (המוסד שנוסד ביזמת אביו), בית ספר תחכמוני ובביתהספר עזרא. בן עשר מת עליו אביו ולאפטרופסיו נתמנו ר' יחזקאל דנין (ראה כרך א', עמוד 480) וחכם יוסף משה (ראה כרך א', עמוד 162).
מילדותו החל בעסקנות צבורית ביפו. הצטרף למכבי והיה בין הפעילים ביותר בכל ענפי הספורט. היה בין הלוחמים בקלובי "המסיונים", ארגן קבוצת נערים שנלחמו בנערי השכנים הערבים והגרמנים שהתגרו בהם. היה בין ראשי השובתים והמשביתים את בתי הספר של חברת "עזרא" ("ההילפספראיין") הגרמנית (1913).
איחד את הנוער האשכנזי והספרדי ביפו ומהראשונים שקשרו קשרי ספורט וידידות עם הנוער הערבי מיפו. סיפק לחגיגות הספורט ברחובות לפני המלחמה העולמית הראשונה מלבושים וצרכי ספורט וכו', היה הראשון שהכניס דברי ספורט בארץ לשם התפתחותו.
היה הרוח החיה, המארגן והמוציא לפועל בכל ארגוני הנוער ומוסדות הצדקה בעיר.
בן 17 היה בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשביפו היה המסקר חסן בק הידוע ועוזריו שהצרו ליהודים. ובגיל צעיר זה הגיש עזרה לדיזוגוף וחבריו בימי הגרושים של הנתינים הזרים מהארץ. היה לעוזרו של מאמור "הנפוסים" (פקיד הפספורטים) והציל אז רבים מהמתעתמנים "בשנויים" בתאריכים וכו'... לקח חלק פעיל ביסוד בתי התה והמטבח, והיה מהעובדים העיקריים במטבח "אחוה" (יחד עם משה שרתוק, אחיותיו, האחיות בלה ונינה ברלין, הדסה סמואל, חנה דנין ועוד) ששם חלקו ארוחות צהרים