משמרות במוסד. מפעמים שונים עזבו המרצים הקודמים את עבודתם במוסד. גם הרב טשרנוביץ נאלץ לעזבו משום שהחליט לעבור לגרמניה לשם השתלמות באוניברסיטה. באותו זמן נתבקש הרב ברמן על ידו ועל ידי הקורטוריום למלא מקומו כמנהל המוסד. הוא הסכים לעמוד בראש המוסד למשך כמה חדשים עד שתמצא אישיות אחרת מתאימה למטרה זו. בסוף אותה שנה נבחר לרב העיר ברדיטשוב שבאוקראיינה. במשרה זו כהן בין השנים תר"ע-תרפ"א. עיר זו היתה כמעט כולה יהודית על 60.000 תושביה. כאן המשיך את פעולותיו הציוניות הדתיות והחנוכיות. נאומיו בבההכנסיות ובארגוני הנוער לטובת הציונות ו"המזרחי" עשו רושם. חשובות הו פעולותיו בזמן מלחמת העולם הראשונה. ברדיטשוב היתה עמדת חזית ובה ישב השטאב הראשי של הצבא. מכאן יצאו גזירות רעות על ישראל החל מהתקופה הצארית ועד בוא הבולשביקים. בהיותו בעל-השפעה הצליח לבטל גזירות רבות נגד אישים ומוסדות. בימים ההם ברדיטשוב נעשתה מרכז לאלפי פליטים יהודים מגליציה ומליטה. הוא יסד חברה למתן עזרה להם וגם היתה מעבירה אותם למקומות מקלט יותר רחוקים. היה בא-כח הג'ויינט בקשר לעזרה לפליטים ובא-כח חברת העזרה של כל יהודי רוסיה עמד בקשרים הדוקים עם מרכזים עולמיים אלה ועשה עבודת הצלה רחבה בשביל יהודי העיר והסביבה.
בשנת 1915 אחרי מיגור השלטון הצארי ויסוד השלטון הדמוקרטי בנשיאותו של קרינסקי ברוסיה, הוכרז שווי זכויות ליהודים ואז נתמנה לרב צבאי ראשלכל החזית בתואר "סגן אלוף". בשנת 1918 נבחר כחבר הועד הפועל הלאומי של יהודי אוקראינה בועידת קיוב. באותו זמן התאחדו המפלגות החרדות (המזרחי, אגודת ישראל, מסורת וחרות, מחזיקי הדת, עדת ישראל, כנסת ישראל, ועוד) להסתדרות אחת והוא נבחר לראש האכזקוטיבה של הסתדרות זו. בשנת 1919 נאסר ביזמתם של היבסקים (הסקציה הבולשביסטית היהודית שנלחמה בציונות ובדת) והושם ב"צ'יקה" (בית הסוהר לאסירים פוליטיים קשים). עמדו לשלחו לעיר קיוב כדי להעמידו למשפט בפני הטריבונל הרבולוציוני. מיד התערבו בדבר כמה עסקנים ופקידים גבוהים, ביניהם גב מהבולשביקים שהעריכו את עבודתו הצבורית ובהשתדלותם שוחרר כעבור ג' ימי מאסר. הוא הספיק עוד לארגן מחדש את הקהלת שפוזרה ע"י היבסקים ובשנת תרפ"א עבר את גבול רוסיה. אחרי הרפתקאות הגיע לפולניה יחד עם בני משפחתו וכ"ה מבחורי הישיבה (כדי שלא יגוסו לצבא הבולשביקים). כעשרה חדשים עשה בפולניה ובאוסטריה לרגל הקשיים שממשלת המנדט הא''י העמידה בפני העליה לארץ. בזמן זה השתתף בקונגרס הציוני הי''ב בקרלסבד.
בר"ח חשון תרפ"ב הגיע לארץ. בשנים תרפ"ב תרפ''ד נהל את בתי הספר "נצח ישראל" בפתח תקוה. בשנת תרפ"ה נתמנה למפקח ראשי על בתי''הס של המזרחי וסגן מנהל מחלקת התנוך ונשאר בתפקידו זר, עד שנת תש''ד. במשך תקופה זו גדלה רשת בתי הספר כל המזרחי פי עשרה. היתה לו השפעה גדולה בהתפתחות זו. יחד עם חבריו נהל את המאבק לזכויות המזרחי במוסדות הגבוהים, ארגון בתי הספר, יצירת תבנית הלמודים, הדרכה פדגוגית, קביעת הכוון וכיוצא בזה. בשנים תש"ד-תש"ח עמד בראש הסתדרות המזרחי בארץ. בתש''ו-תש"ח היה חבר המרכז העולמי של המזרחי, הוא המשיך את עבודתו הצבורית בירושלים גם בזמן המצור. אחרי ההפוגה הראשונה בתש"ח נסע יחד עם אשתו לאמריקה הדרומית בשליחות תרבותיתדתית מטעם המזרחי. זו היתה שנת הקמת מדינת ישראל. ברמן ואשתו ניצלו את התלהבות בני הגולה לקרבם ליהדות, לדת, לשפה העברית ולהדוק קשריהם עישראל. באב תש"ט חזר ישראלה. בתש"י נבחר ליו"ר הועד הפועל של ועד יובל השבעים של כבוד הרב הראשי לישראל הראש"ל עוזיאל שליט"א. חבר הועה"פ הציוני בתקופות שונות עד היום.
כתב על נושאים חנוכיים וצבוריים בעתונים: דאר היום. הארץ, התור, הצופה, "אידישע צייטונג" וה"דרום" ( היוצ"ל בארגנטינה) ועוד. חיבר ד' חוברות "פרקי שולחן ערוך" לתלמידי בתי הספר ולהנוער ערוכים באופן שיטתי ומאושרים ע"י מחלקת החנוך. בתש"ו הו"ל ספר "תורת המדינה בישראל".
בתרפ''ז נשא לאשה את מרים רוזנבלום שנפטרה בתרצ"ו בירושלים. ובזיווג שני נשא בתש"א לאשר. את הגב' לאה פייטלוביץ שעסקה יחד עם אחיה הד''ר יעקב פייטלוביץ בהפצת תרבות יהודית בין הפלשים בחבש. (אלמנתו של המנוח פרופ' אשר גולאק ) - אף היא עסקנית צבורית שפעלה הרבה בין נשי המזרח"וויצו".
צאצאיו (מאשתו הראשונה): לאה אשת דוד צ. רוקח (חבר הכנסת. ראה כרך ב' עמוד 855): יצחק (עו"ד ומפקח בצבא ההגנה לישראל); שושנה
ישראל פפר
נולד בדובנו, פלך ווהלין, רוסיה - אוקראינה, י"א סיון תרנ"ח (1898), לאביו יצחק אייזיק (סוחר הסיד טוריסק, נציג "המזרחי" בקהילה; עלה ארצה עם רעיתו) ולאמו חיה לאה בת נתנאל יצחק רינצברג מדוכנו,