קיבל חינוך מסורתי ועברי ונסע בכל שנה עם אביו אל הרבי. למד בהסכמת הוריו בגימנסיה הרוסית הממשלתית, גמר אותה בהצטיינות וקיבל מדליית-זהב.
בימי המהפכה הראשונה ב-1917 הצטרף לציונות, השתתף בפולמוס הבחירות לאספה המכוננת הרוסית ובארגון הקהלת הדמוקרטית, ואח"כ בארגון ובפעולות ההגנה העצמית היהודית נגד הפורעים האוקראינים.
בראשית השלטון הבולשבי, ב-1918 השתתף בארגון הגימנזיסטית היהודים במסגרת לאומית, השתתף ביסוד "החלוץ" והיה יושב ראשו הראשון, יסד את תנועתהנוער הצופית "השומר" (שהפכה אח"כ לתנועה פוליטית בשם "השומר הצעיר"), השתתף ביסוד "צעירי ציון" ונבחר להנהלה (כל אלה במסגרת מקומית, בדובנו).
ב-1920 התחיל ללמוד באוניברסיטת קיוב מדעי הטבע, כהתחלה ללימוד רפואה. ב-1921 חזר לדובבו, שעברה לרשות פולין. השתתף בחיים הצבוריים והציוניים כחבר הועד הציוני המקומי ובתפקידים אחרים - על אף העין הרעה מצד הפקידות הממשלתית הפולנית, שהתיחסה לידידים בחשדנות, כאילו הם נוטים לבולשביזם, ופעל למען העזרה לחלוצים שהסתננו לפולין מעבר לגבול הרוסי.
בעת למדו ב-1922 רפואה באוניברסיטה פראג, החלים לעלות ארצה ולעכוק בחקלאות. לשם כר עבר לצרפת, למד חקלאות באוניברסיטת טולוז וב-1929 הוסמך למהנדס חקלאי (אינג'ינר אגרונום).
ב-1923 נשא לאשה את אסתר בת חיים דייבורג , משחזר לרובנו התמסר מחדש לעסקנות ציונית וצבורית, בחבר ועד קרן היסוד, ובינתים חיסל רכושו.
ב-1932 עלה לארץ ואחרי שהותו חדשים אחדים בתל-אביב רכש קרקע בכפר סבא, בנה בית ונטע פרדס ונרתם מחדש לפעילות צבורית מקומית וכללית: חבר ועד המושבה ואח"כ חבר המועצה המקומית וחבר הנהלתה מראשיתה וסגן-נשיא במועצה השלישית והשתתף בניסוח חוקתה, ממיסדי הסתדרות החקלאים ונציגה בפעולות ישוביות כלפי השלטון המנדטורי, חבר הנהלת התאחדות האברים ובכמה "ממוסדותיה המקצועיים חבר פעיל בהסתדרות האגרונומים - בסקציה המקצועית להדריט. בשנות מלחמת העולם שמר על פרדסו בהתמסרות למופת, לבל יתנוון מחוסר טיפול. ועודד בכך את יתר הפרדסנים לעשות בל מאמץ למניעת חורבן המסעים, ובכלל היה למופת בניהול משקו. עם קוב מדינת ישראל נכנס לשרותה.
בנו : חיים.
אריה שפטל
נולד בוילנה, י"א אדר א' תרס"ה (1905), לאביו יצחק (סוחר, מצאצאי שפטל הורביץ בנו של השל"ה הקדוש, ישעיהו הלוי הורביץ , מחבר "שני לוחות הברית''), ולאמו אסתר בת נח קולבבסקי. למד בחדר ובישיבת רמיילס בוילנה מפי הרב הירש גרודזנסקי אחיו של רבה של וילנה חיים עוזר גרודזנסקי , ומפי הרב אליהו היילפרין. המשיך ללמוד בבית המדרש של הגר"א.
כשיצא מבית המדרש נכנס לגימנסיה העברית ע"ש יוסף אפשטיין ('"תרבות"). כאן למד מפי הסופר טריווש, הבלשן אריה חזן וד"ר יוסף רגנסבורג. היה הבוגר הראשון של המחזור הראשון של הגימנסיה ב-1923. המשיך את לימודיו במכון פדגוגי גבוה להכשרת מורים ובמכון לחקר אירופה המזרחית.
בשנת 1924 עלה ארצה יחד עם קבוצת חברי "החלוץ", מייסדי רמת הכובש. ביניהם אהרן וולק, אברהם אבולניק, יוסף בנקובר. אך מיד חלה במחלת ריאות קשה, שכב ב"הדסה" ת"א, ולפקודת הרופאים נאלץ לעזוב את הארץ.
חזר לוינה ונכנס לעבוד בהוראה. ארגן את בתי הספר הראשונים של חברת "תרבות" יחד עם העסקנים: ירמיהו צמל, מנחם רודניצקי , ד"ר יוסף רגנסבורג. עבד בגימנסיה העברית ע"ש עפשטיין ובגמנסיה העברית הריאלית, בסמינריון לגננות לד"ר טשרנה (מורו).
בפעילות ציונית צבורית החל עוד בשנת 1921. השתיין לנוער הסוציאליסטי ע"ש בורוכוב והיה חבר "החלוץ".
בשנים 1922 -1921 כשוילנה נכבשה על ידי הגנרל הפולני ז'ליקובסקי נאלץ לברוח לקובנה הליטאית בגלל פעילותו הסוציאליסטית.
מ-1925 פעל במפלגת פועלי ציון (צ.ס.) וחבר הועד הגלילי של המפלגה ומרכז "החלוץ" בוילנה.
ב-1933 נשא את פניה בת ליב פרגמנט (מפוסטבי). השתתף בכל הכינוסים של התנועה. הפסיק לפעול בעבודה צבורית רק עם כיבוש וילנה על ידי הרוסים.
בשנת 1941 עם פלישת הנאצים נכלא יחד עם כל יהודי וילנה בגיטו.
בתחלה עבד עבודת פרך בפרוק מוקשים, מתיך תותחים ועוד מפעולות מסוכנות ממין זה. אבל לפי הוראת המחתרת של הגיטו (שהוא חבר בה יחד עם א. קובנר, א. סוצקבר, רוזיקה וכו') עזב את העבודה השחורה והחל לעסוק בעבודה חינוכית בגיטו. כמו כן הוטל עליו לכתוב את יומן הגיטו ולאסוף מיסמכים על מנת להעבירם אל מחוץ לגיטו. נתמנה כמנהל בית הספר השלישי וכסגן מנהל הגימנסיה הבלתי-ליגלית. רבים מתלמידיו מועברים על ידו לשורות המחתרת.
יחד עם משה אוליצקי , ד"ר מרק דבורזצקי וליאו ברנשטיין הוא מארגן את הברית העברית. משתתף