בהרצאות באודיטוריה של הפועלים. מארגן את אגודת המורים. מגלה התנגדות נמרצת ל"יודנרט" הפועל לפי הוראות הנאצים.
אשתו פניה שהיתה בקטריולוגיה מקצועית סרבה להיענות לדרישת השלטונות בגיטו לעבוד במקצועה והיא עובדת עם כל נשי הגיטו בעבודות שונות. השתתף בהבנות למרד כשנת 1943. נשאר מבין האחרונים. יחד עם קבוצת חברים הוצא ע"י יחידת ס.ס. אוקראנית לרחוב רוסה, שם הועמדו בפני שרי הטבחים ווייס וקיטל והואשמו ביריות בחיילים גרמניים. באותה שעה תלו לעיניהם על מנזר רוסה את חבריהם לארגון אברהם חבויניק, ביק, לוין. הוחלט להעבירם למחנות ההשמדה באסטוניה. גם את אשתו רצו להעביר למחנה העבודה, אך היא סרבה להפרד מבנם יחידם יצחק , וכדין כל האמהות שסרבו להפרד מילדיהם נשלחה מיד למוות יחד עם אחותו צפורה ועם אמה רייזל.
במחנה עבודת הפרך באסטוניה היה יחד עם המשורר הירש גליק מחבר הימנון הפרטיזנים ("אל נא תאמר כי זו דרכי האחרונה"), ועם המלומד קלמנוביטש ראש איווא בוילנה. יחדיו עודדו את רוח כלואי המחנות. רוב היהודים נספה שם בתנאי העבודה הקשה, הרעב והקור.
כאשר התקרבו הצבאות הסוביטים התוקפים החל חיסול המחנות באסטוניה. רבים נשרפו במחנה קלוגה. כ-20% הומתו ביריות. יתרם הועברו באניה למחנה ההשמדה הגדול שטוטהוף על יד דנציג. שם נכלאו גם בני עמים אחרים.
מספר הכלואים עשרים עד שלושים אלף. הקרמטוריום פעל יומם וליל. האסירים עבדו בעקירת עצים כל מי שהגיע לאפיסת כוחות הוטל לכבשנים.
רגליו כבר צבו וקרב יום משלוחו אף הוא. אך השתדל והצליח להישלח יחד עם קבוצת בעלי מקצוע למחנה אחר. הועבר בסוף 1944 למחנה עבודה במגדנבורג. בבית חרושת לגזים ותחמושת. זה היה סניף מחנה בוכנולד. שם עבד בגלוניזציה באולם דוודי החמצן. כעבור כמה שבועות הפכו היהודים שעבדו שם לצהובים וירקו דם.
ההפצצות והתקרבות האמריקאים אילצו שוב את הגרמנים להוציא את הפועלים ולהעבירם למקום חדש. בשעת ההעברה התחמק מבין השורות. היריות שנורו אחריו החטיאו את המטרה ולא פגעו לא בו ולא באחד משלושת החברים שברחו אתו.
ששה שבועות שוטט בשדות גרמניה וניזון מעשבים ותפוחי אדמה. פעם נתפס באחד הכפרים בלכתו לבקש לחם. נידון למות, אך הצליח לברוח מבית הסוהר הכפרי, עבר את הקוים הגרמניים והגיע לצד האמריקאי. כאשר הגיע הצבא האדום לאטגה, פנה מזרחה וברגל ורכב בסירוגין הגיע לורשה. כאן קבלו את פניו חבריו, מורדי הגיטו : יצחק צוקרמן, צביה לובטקין וחיקה גרוסמן . הוא התחיל לארגן מחדש את החיים היהודיים בפולין. נבחר לנשיאות של ועד יהודי לודז', וכחבר המרכז של מפלגת פועלי ציון (צ.ס.). נבחר לועדה ההיסטורית המרכזית בפולין ועבד בה כעובד מדעי יחד עם ד"ר פרידמן. ארגן את המחלקה של מחנות ההשמדה ואת הכרטיסיה של פושעי המלחמה. החובר הזה שמש אחר כך ככתב אשמה במשפטים נגד פושעי המלחמה.
נבחר על ידי שארית הפליטה בשופט בבית הדיו לריהביליטציה ליהודים בלודז'.
באותו זמן כהן כחבר הדירקטוריון של קק"ל וארגן את העליה ב' מפולין.
בשנת 1945 השתתף כציר מטעם ממשלת פולין בקונגרס הבינלאומי של האסירים הפוליטיים בורשה. בשם הקבוצה היהודית הרצה בקונגרס ונבחר לועדה שהכינה את החומר למשפט נירנברג.
ערך את העתון "אונזער ווארט" בשנים 1947- 1946. השתתף בקונגרס הציוני בבזל מטעם מפלגת פועלי ציון (צ.ס.).
עלה ארצה בשנה 1947. התישב בראשון לציון ונבחר למזכיר מועצת הפועלים שם.
מטעם מפא"י נבחר לכנסת הראשונה ומשתתף כחבר בועדת הכנסת ובוערת הפנים נבחר כחבר הנהלת סיעת מפא"י בכנסת. הוא חבר במועצה של האחוד העולמי של פועלי ציון (צ.ס.) - התאחדות; חבר בועד המרכזי של איגוד יוצאי וילנה.
בשנת 1946 נשא בזיווג שני את בת עירו פוליה בת שלמה רבינוביץ (שנאסרה בזמנה על ידי הסובייטים בוילנה ונשלחה למחנה אסירים לסיביר).
בתו : אסתר .
אחותו בארץ פרידה ליס , מנהלת בית החינוך בנחלת יהודה שליד ראשון לציון.
בר-כוכבא מאירוביץ
נולד בראשון לציון, ט' סיון תרנ"ו (1896), לאביו הבילויי מנשה מאירוביץ (ראה כרך שני עמוד 823) ולאמו מרים בת זאב אברמוביץ (ממיסדי ראשון לציון).
למד בביה"ס העממי בראשל"צ ובגימנסיה הרצליה בתל-אביב. כשגמר (1916) גויס לצבא הטורקי בראשית מלחמת העולם א', עלה לדרגת קצין ושרת כסגן מנהל שרותי החקלאות בשלטון הצבאי בנגב. נפרד מהצבא הטורקי בעת נסיגתו מדרום הארץ, התגייס (1918)