שואת-כליון על יהודי העיירות באוקראינה. כפרץ מים אדיר השוטף, הורס ומכלה כל אשר נתקל בדרכו, כן עלה וגאה גל הפרעות שהציף אז את תחומי ריכוזם של יהודי אוקראינה. זרם של פליטים יהודים מערי-השדה נמלטו על נפשם לערים הגדולות, שהיו מוגנות יותר בפני כנופיות הפורעים. רבבות פליטים יהודים מצאו להם מפלט בויניצה. יחד עם קבוצת מורים ומורות מייסדים בית-ספר לילדי הפליטים והוא נמנה בין חבר המורים.
ב-1920, בעוד הוא ממשיך בעבודתו הפעילה במפלגה וב"חלוץ" הריהו מקיים תפקיד של מזכיר בועד פועלי בית-חרושת לתעשיית נעליים, שמנה מאות פעולים (רובם המכריע רוסים ומיעוטם יהודים), נבחר מטעם פועלי בית-החרושת למרכז אגודת פועלי העור ופעיל באירגון מפעלי התרבות של האגודה. בדצמבר 1921 עזב יחד עם קבוצת חלוצים את ברית-המועצות על-מנת לעלות ארצה. יחד עם מאות חלוצים, יוצאי רוסיה ואוקראינה, נתקע בלבוב בצפיה לרשיונות-עליה. 1922 עשה בפולין, בגליציה ובשלזיה העליונה למען ארגון האיכסון וההכשרה לחלוצי רוסיה ואוקראינה, שנתארגנו להסתדרות חלוצית כוללת של כל יוצאי רוסיה ואוקראינה אשר נמצאו במדינת פולין. בינואר (שבט) 1923 עלה ארצה. הצטרף ל"חבורת העמק" (פלוגת בלפוריה) ואחרי איחורה עם משק עיןחרוד, בתוצאת הפילוג בגדוד העבודה ע"ש י. טרומפלדור, הצטרף לגדוד ועבר למשק תל-יוסף. עבד בפלוגות הגדוד ביגור, עתליט, חיפה - במחצבות, בבריבות-המלח, בבנין. השתתף בעלון הגדוד "מחיינו" ופירסם בו שורת מאמרים ורשימות על סופרים, ספרות ועל ההוי בגדוד.
ב-1926 נצטרף למפלגת פועלי-ציון (שמאל). ב-1929 חבר מרכז המפלגה ומשתתף קבוע במערכת ובעתונות המפלגה. פירסם מאמרים ורשימות בחתימתו ובחתימת ל. ליטינאי, ל.ט, ל. שיפרין, צפורקה . ב"דרך הפועל", "במפנה", "דבר", "לאחדות העבודה", "על המשמר" ובקבצים רבים. ב-1927 - 1929 חבר מועצת הפועלים בפתח-תקוה ופעיל במוסדותיה. ב-1930 השתתף בייסוד הליגה לארגון בינלאומי ו.אחוות הפועלים", שנסגרה עלידי השלטונות הבריטיים כארגון בלתי-חוקי. ב-1934 היה בין יוזמי האגודה לספרות סוציאליסטית בערבית וב-1935 נמנה עם מייסדי הליגה להתקרבות ושיתוף יהודי-ערבי יחד עם א. מ. קאלוואריסקי, י. ומ. שוחט, ש. קפלנסקי , ז. אברמוביץ, י. יצחקי, נ. ניר, מ. ארם ועוד ושימש מזכירה הכללי של ליגה זו בתל-אביב. ב-1941 נמנה עם קבוצת היוזמים של הליגה לעזרת ברית-המועצות (היא הליגה לקשרי ידידות עם ברית-המועצות), יחד עם פרופ. ד. שור, ש. קפילנסקי, ז. אברמוביץ, י. יצחקי, ד"ר א. מנדלברג, מ. שוחט, ד"ר קרוק ועוד) ושימש מזכירה הכללי עד יולי 1949. ביוני 1943 אירגן מטעם מרכז הליגה את התערוכה "ארץ-ישראל - ס.ס.ס.ר. במלחמה", אשר הפגינה את מאמצם המלחמתי של עמי ס. ס. ס. ר. והישוב היהודי במערכה האנטינאצית. ב-1944 יצא בשליחות "הליגה לקשרי ידידות עם ס.ס.ס.ר." לטהרן עם שיירת האמבולנסים - מתנת הישוב לצבא האדום, אשר שימשה הזדמנות חשובה להסברת מהותו, דרכי התפתחותו וצרכיו של המפעל הציוני בארץ-ישראל לנציגי ברית-המועצות. על פגישותיו עם נציגים סובייטיים רשמיים, עם חיילים מהצבא האדום ועם מוסדותיה המרכזיים של מפלגת הפועלים באיראן ("טודה") פירסם שורת מאמרים ורשימות ב"דבר" וב"נייוועלט", שהועתקו אחרי-כן בעתונות התנועה באמריקה.
כיום חבר המרכז של מפלגת הפועלים המאוחדת, מרכז הליגה לקשרי ידידות עם ס.ס.ס.ר. וחבר מועצת ההסתדרות. סופר כלכלי ב"על המשמר".
רעייתו זהבה בת נטע ויוכבד טנליכט.
משה אונא
נולד במאנהיים (גרמניה), כ"ג בחשון תרס"ג (22.11.1902), לאביו ד"ר יצחק (מצאצאי ז.ב. במברגר, הרב מוירצבורג. רבה של מאנהיים מחבר ספרי דרוש ומחקר. חובב ציון ויו"ר אגודת הרבנים האורטודוקסיים בגרמניה. למד תורה מפי אביו. מפי הרב הורביץ מפרנקפורט דמיין ומפי ד"ר עזריאל הילדסהיימר מייסד בית המדרש לרבנים בברלין. עלה ארצה והיה חבר מועצת הרבנים בירושלים), ולאמו גיטל (גרטרוד) בת גדליה גויטין (רב בקרלסרוה, מחבר "כסף נבחר").
קבל חינוך כללי בגימנסיה. בבית הספר החקלאי הגבוה בברלין ולימודי היהדות למד בבית המדרש לרבנים ע"ש הילדסהיימר.
היה חבר בתנועת הנוער כחל-לבן (בלוי-ווייס) בגרמניה. אחד החלוצים הראשונים בארץ זו. היה בהכשרה בשנת 1919 בהרמנסברג, ומיסינגורק.
בשנים 1920- 1922למד בבית הספר החקלאי הגבוה.
ב-1924 השתתף בייסוד ההכשרה הראשונה של תנועת המזרחי. היה מנהלה בברצנרוד, אח"ב ברודגס עד סוף שנת 1927 שנת עליתו ארצה.
עם עליתו החל לעבוד כפועל בפרדסי חדרה, רמת-גן, פתח תקוה.
יצא בשליחות תנועת המזרחי בשנת 1931 לחו"ל. בשנת 1932 יסד את מושב העובדים של הפועל האזרחי "כפר אברהם".
בשנים 1933- 1934 שוב היה בשליחות התנועה בחו"ל.