יעקב שטיינהרט
נולד בצ'רקוב (גרמניה בגבול פולין) בשנת תרמ"ה (24.5.1887), לאביו יוסף ולאמו טרזה בת שמואל פוזנר. למד בבית ספר תיכון בברלין. בעודנו ילד בן תשע כבר הראה נטיות לאמנות פלסטית. בגיר ובפחם, בעפרונות ומכחולים הוא מצייר על קירות הבית. בגיל חמשעשרה צייר על שער מחברתו את דיוקן סבו. הציור עורר השתוממות בבטויו האמנותי הרב. נשלח ללמוד לאקדמיה לאמנות בברלין. ציוריו נתגלגלו לידי קמרר מנהל המוזיאון בפוזן. הוא התפעל מהם וזיכה את הצעיר בסטיפנדיה שהספיקה להשתלמות במשך שמונה שנים.
הוא מתחיל ללמוד אצל קורינט בברלין (1907). אחר כך הוא נוסע לאיטליה וכשם לפאריס. שנת לימודים אחת אצל מאטיס המפורסם אינן מספקות אותו והוא חוזר לברלין אל קורינט . אצלו הוא לומד ציור ואילו גרפיקה אצל פרופ' שטרוק. באותו זמן הוא מתידד עם הצייר לודוויג מיידנר (כיום בלונדון ).
שני הידידים פונים עורף לשיטות הציור המקובלות ומייסדים את "קבוצת הפתיטיקים" ההולכת בדרכי גריקו ועוד מרחיקה לכת ממנו.
בתקופה זו הוא יוצר את "ירמיהו", "הנביא" (בצבעי שמן). תמונה אחרונה זו גדולה בממדיה. נרכשה על ידי המוזיאון היהודי בברלין, אך הושמדה בימי הנאצים.
התערוכה הראשונה של הקבוצה בגלריה המודרנית לאמנות "הסערה" ("דער שטורם") עוררה תגובה בקורתית חריפה.
בימי מלחמת העולם הראשונה שרת כחייל פשוט בצבא הגרמני. נקלע לעיירות ליטה (פוניביז', טלז, סלנט). כאן הכיר את היהדות הליטאית השרשית, אשר זרה היתה עד כה לבן תרבות היהדות המערבית. הוא לומד עברית. אידית, תנ"ך, ספרות עברית ואידית. מתרשם מנוף העיירות ומקלסתר פניהם של יהודיהן.
הוא מצייר סקיצות מההוי הזה ושולחן לברלין לקריין ידידו. הלה עורך תערוכה והתמונות נמכרות מיד. לאות הוקרה הוא נבחר שלא בפניו כחבר לאגודת האמנים. כתום המלחמה חזר אל אמו לעיירת מולדתו צ'רקוב. לאחר שנת מחלה קשה, הוא חוזר לעבודתו ויוצר את "ברכת הנרות", "חזרה מבית הכנסת", "בית הקברות", "שמחת תורה", "חורף בליטה". ציורים אלד. שהוא מציירם מתוך זכרון התמלאו אפיקה שקטה ואוהבת.
בשנת 1922 נשא לאשה את מיני בת עליזה גומפרט. בשנת 1925 בקר פעם ראשונה בארץ. בגלל המשבר החמור ששרר אז חזר לגרמניה ועלה ארצה על מנת להשתקע בשנת 1933.
בא ירושלימה, אשר משכה את עינו ולבו של האמן ועובד כצייר וגרפיקאי. כמו כן כמורה בבית הספר "בצלאל".
פרסומו ומקוריותו העיקריים באו לו מפיתוחי העץ. הוא משתדל להשיג הרמוניה בין מסורת עברית אמנותית עתיקה ובין מודרניזם.
פרסם אילוסטרציות ועיטורים ל"הגדה של פסח", ספר יונה, למשלי יהשע בו סירה , לספורי פרץ , סיפורי עגנון , לספרי ש. שלום, אבן-זהב . ידועות ומזעזעות הן תמונותיו : ירמיהו על חרבות ירושלים", "שאול". כמו כן חרט בעץ מנוף ירושלים הנוכחית: "הרחוב במשכנות", "הקבצניות", "משפחות יהודים כורדים", "ראש יהודי" ועוד.
הרבה מיצירותיו נרכשו על ידי "בצלאל" ומוזיאון תל-אביב.
מונוגרפיות נכתבו עליו מאת ארנו נדל ופרופ' הנס טיצה ועוד.
הוא יו"ר אגודת הציירים והפסלים בירושלים.
בתו : יוספה אשת אלי בר-און.
שלמה בן-יוסף (שלום טבצ'ניק)
נולד בעיר לוצק (פולין) בשנת תרע"ג (7.5.1913), לאביו יעקב יוסף טבצ'ניק ולאמו רחל. מילדותו היה רגיל לתנאי חיים קשים. מאביו הוא ירש את הענוותנות, את סוד השתיקה. את ראשית השכלתו הוא מקבל אצל "מלמד דרדקי" משם הוא עובר למלמד תינוקות אחר, שם מלמדים אותו גם פרק בדקדוק רוסי וקצת חשבון ומשם הוא עובר ל"תלמוד