חוסר תעודת-הגמר נעל בפניו את שערי האוניברסיטה. באותו זמן הגיעו ברלינה פרופסורים מגדולי המדע הרוסי, כגון: ניקולאי ברדיאייב , הפילוסוף המפורסם, הפרופ' קארסאווין , מומחה להיסטוריה של ימי-הביניים ומחבר ספר על ג'ורדאנו ברונו, הפרופ' אלין, המבקר הידוע הפרופ' אייכנוואלד (נהרג אח"כ בתאונת-דרכים), הפרופ' פראנק, היסטוריון החינוך הפרופ' הסן, ועוד. הם פתחו אקדמיה פילוסופית דתית. היה בין שומעי הרצאותיהם, גם השתתף בסמינאריונים. לאחר זמן-מה פתחו את ה"מכון המדעי העליון", מעין אוניברסיטה רוסית בגולה. כדי להתקבל למכון זה בתור סטודנט מן המניין דרושה היתה תעודת גמר או שיחת-בחינה ("קולוקוויום"). הפרופיסורים הכירו את יוחנן מתוך עבודתו בסימינאריונים של האקדמיה וקיבלוהו בלי כל בחינה בתור סטודנט. יש לציין, שמזכיר המכון היה אחד מקציני וראנגל, שהועבר מבולגריה ברלינה. שונא ישראל זה לא דצה להודיע ליוחנן שנתקבל בתור תלמיד מן המניין. את שמו מצא במקרה ברשימה שעל הקיר. על-ידי כך נתאפשרה לו גם הכניסה לאוניברסיטה הברלינית. שם שמע שיעורים מפי יוצרי "תורת התבנית" הפרופ' ורטהיימר והפרופ' קורט לוין (שניהם מתו אחר-כך בארצות-הברית), הפרופ' דיסויאר באסתטיקה ואחרים. עבד הרבה במכון הפסיכולוגי, שהיה בארמונו של וילהלם השני בא במגע עם חוגי אלפרד אדלר (את חליפת המכתבים בינו ובין אדלר בתקופה מאוחרת יותר פירסבם ב"ספר טורוב"). למד מוסיקה מפי יעקובי. באותו זמן הוא מתרגם בשביל הוצאת "אמנות" ספר מגרמנית לעברית, וב-1924 מתחיל להדפיס ב"העולם" הלונדוני בעריכת מ. קליינמן קטעים מרומן "בין השלטונות". הימים ימי האינפלאציה וירידת הריפובליקה של ויימר (את המצב אז בגרמניה תאר בספרו "ראטינאו"). שמא לצאת לאמריקה ? אבל במה יעסוק שם ? ביאליק משלם עבורו 300 רייכסמארק, שכר-לימוד במכון הרנטגנולוגי, שילמד מלאכה ומקצוע לפרנסת המשפחה.
אחרי סיום המכון יוצא עם אמו ואחיו אברהם לארצות הברית, טועם טעם עוני וחוסר עבודה בניו יורק.
עובד כמה חדשים ב"תלמוד תורה" בנוארק שבמדינת ניו-ג'ירסי. בנובמבר 1926 הוזמן לבית-המדרש למורים "תרבות" בניו-יורק. בו לימד תנ"ך הד"ר שמעון גינצבורג , מדרש - הסופר א. שוער . מבוא לספרות החדשה ושירת ימי הביניים - המשורר ש. הלקין. יוחנן נתמנה מורה להיסטוריה ופסיכולוגיה כללית וחינוכית. הוא מרצה גם באולפן הדרמתי ,קדם", שמנהלו האמנותי היה ליאו בולגאקוב . מתלמידי סטאניסלאבסקי ואחד השחקנים בתיאטרון האמנותי במוסקבה. ב-19 ביוני 1927 הציג האולפן טרילוגיה של מחזות קצרים וביניהם את "בת יפתח" מאת ע.ע. לוינגר בתרגומו של יוחנן. אותה שנה הוזמן בתור מרצה לפסיכולוגיה כללית וחינוכית לבית-המדרש למורים העברי בבוסטון. בעיר זו, "אתונא של ארצות הברית", הוא עובד גם במעבדה הפסיכולוגית של מכללת הארווארד, מרצה שורות של הרצאות בסמינאריון הפסיכולוגי שם ושומע הרצאות מפי הפרופ' בנרינג , ממלא מקומן של ג'יימס ביבי סנטר ואחרים. יוחנן, נמשך יותר ויותר אחרי ההיסטוריה ובעיותיה. כותב את הכרך הראשון של "אוריאל אקוסטה".
ב-1929 היה שופט לפרסים לספרות העברית מטעם ההסתדרות הציונית באמריקה. ב-1933 הוכתר בתואר פרופ' להיסטוריה ישראלית.
ב-1933 ביקר בארץ ומסר לדפוס להוצאת "שטיבל" את הטרילוגיה "אוריאל אקוסטה", רומן בשלושה חלקים, שהופיע באותה שנה. השתתף כאורח במסיבת עונג שבת ב"אהל שם" בת"א, בכ"א תמוז תרצ"ג בנשיאותו של ח.נ. ביאליק, שפתח באזכרה לד"ר הרצל, והציג לפני הקהל את הסופר יוחנן טברסקי כתלמידו וחניכו. נתבקש להרצות בפני הנאספים, ובשפה צחה העביר לפני הנוכחים את ימי בחרותו של אוריאל אקוסטה בפורטוגל.
ערך שורת הרצאות בירושלים בסמינריון הפועלים על "הפסיכולוגיה של המחשבה". ספריו על אוריאל אוקוסטה עוררו הד חזק בעולם הספרות, וכאשר חזר כעבור 6 שבועות לאמריקה. בניו-יורק ערך השחקן והבמאי א. בן-ארי (מראשוני "הבימה", מייסד התיאטרון העברי "פרגוד" באמריקה) נשף עברי לכבודו ובו הציג קטעים מספרו של טברסקי "אוריאל אקוסטה" (שהופיע בכמה מהדורות ואזל).
ב-1934 ערך את "ספר מקסימון" מטעם אגודת הבחורים העברים בניו יורק. ב-1935 ביקר בארץ בפעם השניה, השתתף ב"אהל שם" באזכרה לביאליק בשנה הראשונה לפטירתו, וכן השתתף בירושלים בעתון חי יחד עם : יוסף הפטמן, ק.י. סילמן , ד"ר יעקב סלע , וד"ר חיים שמטרלינג. ב-1936 הופיע ספורו "דיקרט" בקובץ של "מסד" בעריכת הלל בבלי . באותה שנה נערכה בבוסטון בבימויו של יוחנן טברסקי ההצגה "הדבוק" של אנ-סקי, שהוצג ע"י תלמידי המדרשה "בית מדרש העברי".
ב-י"ג באלול תרצ"ז נשא לאשה את ורדינה בת משה טמשס מקהיר (מראשוני המושבה זכרון יעקב)