ממשתתפי "הדואר" וספר השנה ליהודי אמריקה בעריכת מנחם ריבלוב .
ב-1938 ערך את ספר ניסן טורוב יחד עם יצחק זילברשלג. ב-1945 קיבל פרס ספרותי עבור ספרו "אלפרד דרייפוס" מטעם קרן "למד" באמריקה.
ב-1948 בא לארץ להשתקע, על פי הזמנת הוצאת "דביר" לשמש כעורכה. חבר הועד המרכזי של אגודת הסופרים העברים. אחד מעורכי השבועון "דורות" (יחד עם יצחק למדן) ויחד עם הד"ר יו"ט לוינסקי הם עורכים את ''רשומות". היה היועץ הספרותי של "האהל" ותרגם לעברית למען "האהל" את ארבעת הגדולים" שהוצג. הוא שימש כשופט פרס רמת-גן לספרות עברית, ושופט בפרס ירושלים ע"ש דוד ילין ושופט בפרס ע"ש י.ח. ברנר.
חבר הועד למען הקמת "גבעת הסופר" בהרצליה. ערך הרצאות וניהל קורסים בסמינריון.
ספריו : פסטאלוצי - בשבילי החינוך (ניו-יורק, 1928), אוריאל אקוסטה (כרך א', הוצאת שטיבל, ת"א תרצ"ג; כרך ב', תרצ"ה; כרך ג', תרצ"ח), פרויד (ב"מאזנים", 1940), אחד-העם (הוצאת "עוגן", ניו-יורק, 1941, ראטנוי ("הדואר", 1943), אלפרד דרייפוס (הוצאת "ספרית הפועלים", מרחביה, 1944), אפלטון, אריסטו והרמב"ם והשקפותיהם החינוכיות (שבילי החינוך, 1943--4), רש"י (הוצ' ספריית הפועלים, מרחביה, 1945, הגיונום (ב"גליונות", 1946-8), מרדכי עמנואל נח (התקופה, כרך ל"ג, ל"ד), מעולם לעולם (דביר, ת"א, 1948), הבתולה מלודמיר ("מוסד ביאליק", ירושלים, 1949).
סיפורים מחיי רס"ג. שפינוזה, דיקארט לייבניץ, כריסטיאן וולף, מודינה, רמח"ל, אובגוסט קונט, הרצל ועוד.
בתו : חגית .
יעקב משה עמית (גוטליב)
נולד בקובנה, ליטא, בשנת תרס"ד (25.2.1904), לאביו עזריאל שכנא גוטליב (ציוני שומר מסורת, בעל ביתמלאכה ליצור מברשות) ולאמו פייגה מרים בת צבי הירש שמואלביץ . למד ב"חדר מתוקן" ואח''כ בבי"ס יהודי בשפה הרוסית. לרגל גירוש היהודים מפלכי הספר המערביים לפנים רוסיה בראשית מלחמת העולם א' הגיע עם הוריו עד העיר מליטופול שעל גבול קרים, ושם למד בגימנסיה רוסית. ב-1918 הצטרף לתנועת צופים ציונית "השומר", שהיתה אח"כ לתנועה ציונית-סוציאליסטית "השומר הצעיר", ואז עוד היתה כשרה בעיני המשטר הסובייטי, והוא עבד במוסדות סובייטים שונים, כתב את רשימותיו הראשונות ברוסית וניסה את יכלתו גם בשירה.
ב-1922 חזר עם הוריו לקובנה, הצטרף לגדוד הצופים "השומר הצעיר" והיה לחבר ההנהגה הארצית בליטא וחבר מרכז "החלוץ''. רשימותיו הראשונות בשבועון של תנועת השוה"צ תורגמו מרוסית ואח"כ התחיל כותב בעצמו אידית ב"דאס ווארט" וב"אידישע שטימע" בקובנה. בזמן הראשון אחרי שובו מרוסיה עבד בפנקסנות ותמך במשפחתו ואח"כ עבד שלש שנים בהוראה בבית הילדים מיסודו של הד"ר ליהמן בקובנה.
נשא לאשה את שרה בת דוד בוילסקי. ב-1929 עלה לארץ כחבר קיבוץ השוה"צ מליטא והשתתף בעבודה חקלאית שכירה בבנימינה ואח"כ בפתח תקוה. היה פעיל בהנהגת הקיבוץ ובבירוריו ובהפרעתו להצטרפות לקיבוץ הארצי והיה נציג הקיבוץ כלפי חוץ. ב-1932 פרש מחיי הקיבוץ לחצי שנה, כדי לסכם לעצמו את נסיון שנותיו הראשונות בארץ, ועסק בהוראה בבן שמן. אח"כ יצא לשנתים בשליחות הקיבוץ הארצי לפעולה בתנועה וב"החלוץ" בליטא והמשיך בכתיבה בעתוני התנועה בחו"ל.
ב-1934 חזר ארצה ועלה עם הקיבוץ להתנחל בביתזרע שבעמק הירדן ועבד בחקלאות ובפיתוח המשק ומראשית 1936 עד סוף 1938 במזכירות וביצוג הקיבוץ כלפי חוץ. נדרש יותר ויותר לפעילות צבורית מרכזית בתנועה. נבחר כציר לקונגרס הציוני ה-18, לאספת הנבחרים, למועצת ההסתדרות וזמן-מה גם לסגן חבר בועד-הפועל של ההסתדרות, חבר הועה"פ של' הקיבוץ הארצי השוה"צ, חבר מרכז מפלגת השוה"צ ובועדה הפוליטית וממשיך בתפקידיו אלה גם במפ"ם, חבר מערכת השבועון "השומר הצעיר" ואח"כ חבר המערכת המרכזת בעתון היומי "משמר" ובשמו החדש "על המשמר".
צאצאיו: אילון, דינה .
שמעון ברקול
לאביו ישעיהו משה ולאמו פועה. נולד בעיירה ריטובה (ליטה), י"ח אייר תרנ"ו. חניך החדר, ישיבות סלובדוקא וטל"ז. מוסמך להוראה על ה"מוסרניקים".
היה פעיל בארגונים ציוניים בגולה.
בשנת תרפ"א עלה לארץ. מאז ועד יום מותו עבד בשירות עירית תל-אביב, תחילה כפקיד ב''ועד תל-אביב"