שהתנגדו להטרחת ילדיהם בשיעורים העבריים בביתהספר, אך היא עמדה בתוקף על דרישתה, שכל הילדים חייבים ללמוד עברית, או ללכת הביתה ולא לקבל גם את יתר השיעורים. במלחמתה זו נתמכה על-ידי ועד בית-הספר, שהודות לפעולתו הנמרצת של ראשו, הד"ר די-בוטון, הפכו רוב חבריו במשך הזמן לציונים.
ב-1928 נישאה לד"ר יצחק די-בוטון ובביתם נתנה בהתנדבות שיעורי-ערב לעברית למבוגרים, ורבים מתלמידיה ומתלמידותיה כבר חיים כיום בארץ וזוכרים את פעולתה לטובה. באותה שנה הוכרחה הקהלה להנהיג קימוצים בגלל ירידה במצבה החמרי ובראש וראשונה מחקה מהתקציב את שכר המורה לעברית. אך בהסכמת בעלה המשיכה ללמד בחנם חצאי ימים במשך שנתים.
ביוני 1930 עלתה לארץ עם בעלה והתישבו בתלאביב. כאן היא פעילה ב"בנות ברית", "לינת הצדק", ועד ההורים, במשמר האזרחי, בית-ספר לתפירה של נשים לאומיות, בבית לחם ותה ובעוד אגודות לעזרה וסעד.
בתה: לאה.
אלימלך אבנר (זליקוביץ)
נולד בלידא, פלך וילנה, רוסיה, כ"ג אלול תרנ"ז (23.9.1897), לאביו יעקב מרדכי (סוחר) ולאמו לאה בת צבי ליפניק. למד בחדרים ובישיבת לידא ובתרע"ד עלה ארצה והמשיך את לימודיו בגימנסיה הרצליה בתל-אביב. ב-1917 התגייס עם יתר התלמידים לצבא הטורקי, נשלח ללמוד בבית-הספר לקצינים באיסטמבול ואח"כ שירת כמפקד פלוגה בחזית מקדוניה והועבר לשרת בחזית עזה. עם פריצת חזית עזה - באר-שבע והדיפת הצבא הטורקי עד הירקון הצליח להפטר ממדיו ומדרגתו בצבא הניגף ולהסתדר בחיים האזרחיים כפועל חקלאי ברוחמה העזובה. והצטרף להסתדרות הפועלים החקלאים (ואח"כ להסתדרות העובדים הכללית מראשיתה). התנדב ב-1918 בין הראשונים לגדוד העברי הארצישראלי, עלה לדרגת סרג'נט, ושירת בו עד לשחרורו ב-1920. אח"כ היה חבר קבוצת באר טוביה עד 1923, אח"כ עד 1926 עבד בתחנת הנסיונות החקלאית בבן-שמן, עד 1929 חבר קבוצת גבע, ועד 1931 מנהל המשק החקלאי וחבר ההנהלה בכפר-ילדים ליד עפולה.
בספטמבר 1921 הוזמן ע"י אליהו גולומב (ראה כרך ב', עמוד 972) להקים ולעמוד בראש ועדה ארגונית שמתפקידה היה לקבוע את קוי ההדרכה והארגון הארציים. עבר ברגל את כל הארץ ובחר 10 חברים מטובי הקצינים והמפקדים ששרתו בצבאות השונים. ב-1924 נשא לאשה את נחמה בת יעקב גוריון (גורשטל ).
מאז צאתו מהצבא הטורקי היה חבר פעיל ב"הגנה". ב-1921 היה מפקד קורס ארצי ראשון למפקדים, ב-1925 מפקד קורס ארצי שני למפקדי "הגנה", שנערך על הר הכרמל (בכנויו "איטליה"). מ-1931 סופח לשרות קבוע במרכז ה"הגנה". ב-1934 היה מפקד הקורסים הארצישראלי למפקדי מחלקות בגבת. מראשוני העוסקים בתיכנון בהיקף ארצי וב-1936 ערך תכנית ארצית ל"הגנה". באותו זמן (מ-1931) היה מפקד ת"א עד 1941, ומאז עד 1944 מפקד גליל הדרום. כינויו ב"הגנה" בשנות פעולתה בסתר היה אבנר , ואחרי יסוד המדינה בחר לו בכינוי זה לשם משפחתו.
ב-1944 נתקבל לעבודה בעירית תל-אביב וראש העיר הטיל עליו להקים ולנהל את מחלקת השיכון העירוני. בשנות 1945/47 הקימה המחלקה שלו את שכונת יד אליהו (זאבלאווי) לחיילים משוחררים ולעולים חדשים ואת שכונת פליטי הספר בגבעת רמבם. כתב מאמרים בעניני השיכון בידיעות עירית ת"א.
משנוסד צבא ההגנה לישראל נקבע בו מעמדו בדרגת אלוף ונתמנה למפקד הממשל הצבאי בשטחים המוחזקים.
רבים מבין חניכיו ב"הגנה" עלו לדרגות אלופים, סגני אלופים ומפקדי חטיבות בצבא הגנה לישראל. חבר הועד המארגן של ארגון חברי ההגנה.