מ-1939 ואילך. מקודם בתל-אביב ואח"כ בירושלים. פעיל בעניני צבור. היה חבר ועדות ממשלתיות בתקופת השלטון הזר, ממונה על השכירות, בירושלים, מפעילי צבור בעלי הבתים והציונים הכלליים, נבחר ב-1944 לועד קהלת ירושלים, היה יו"ר סניף ברית הציונים הכלליים בירושלים, וכעת הנו יו"ר התאחדות בעלי בתים בירושלים וחבר הנשיאות במרכז הארצי של התאחדות בעלי בתים, יו"ר הועד המקומי של מלוה המלחמה בירושלים ונשיא לשכת הבונים החפשים "מצפה" (חסות סקוטית 1383).
כותב בקביעות ב"הבוקר", "המשקיף" (עד שפסק לצאת), ב"עתון הבונים", ובעתוני חו"ל, ביחוד בעתוני אנגליה. פרסם בארץ את ספרו "מדיניות החוץ של העם היהודי" ( על האינטרס האמתי של אנגליה להתיחס בחיוב לבית הלאומי היהודי, לטובת העם היהודי והאימפריאליזם הבריטי) וכמה חוברות פוליטיות.
צאצאיו: שלמה, אברהם תיאודור, בנימין איתמר, כרמיה רבקה .
שלום אהרוני
נולד בבילו-צרקוב (בפי היהודים שדה לבן), פלך קיזב, אוקראינה, חנוכה תרנ"ו (דצמבר 1895), לאביו דוד , שנקרא ר' דוד שלום מנדלס (למדן מופלג, חזן, בעל בית-מסחר שניהלה אשתו כדי לשחרר אותו ללימוד תורה וליצירה במוסיקה הדתית) ולאמו צפורה בת ר' סנדר זינגר . למד בחדרים, היה "משורר"סוליסט בעל קול אלט ערב במקהלת אביו ולמד לנגן בכנור.
כשנתיתם מאביו בגיל 11 שלחה אותו אמו לשיקגו, ארה"ב, אל אחיה מאיר זינגר . שם למד בקונסרבטוריון כנור ותיאוריה והשתתף במקהלות של חזנים (קארניול ואחרים). המשיך ללמוד ב"אינסטיטוט אוף מוזיקל ארט" בניו-יורק, קיבל בו סטיפנדיה ללמוד קומפוזיציה אצל פרופ' וינטר וועץ ובו בזמן התפרנס ממתן שעורים בכנור.
במלחמת-העולם הראשונה התנדב לגדוד העברי האמריקאי ובא לארץ ב"קבוצה החמישית" עם דוד בן-גוריון, הצייר אפשטיין (כיום באמריקה) ואחרים. מצא כאן את מולדתו ואחרי שחרורו מהגדוד נשאר בארץ וקיבל משרת מורה לזמרה בגימנסיה הרצליה בתל-אביב ובבית-הספר לבנות בנוה-צדק. היה פעיל גם בהגנה. בעת ההתקפות על תל-חי בסוף חורף 1919, כש-18 מחבריו מהגדוד האמריקאי השתתפו בהגנת המקום, הלך עם כמה חברים והביא להם, בדרך רבת סכנות ותחבולות, תחמושת לרוביהם האנגלים, דרך משמרות הצבא האנגלי והצרפתי שהשגיחו למנוע הברחת "חפצים אסורים" כאלה. אח"כ השתתף גם בהגנת ירושלים בעת מהומות פסח תר"פ.
ב-1923 יצא שוב לאמריקה, לסיים את לימודיו. למד בבית-ספר עליון למוסיקה בשיקאגו מפי הקומפוזיטורים הנודעים פרופ' לואיס ויקטור סאר (תלמידו של בראהמס) וד"ר וסלי לה-ויולט, וקיבל את התואר M .B במוסד שלמד עסק גם בהוראת נגינה בכנור. התמסר ליצירה במוסיקה כלל-אנושית בסגנון עברי נאה, וגם על יסודות של מוסיקה יהודית עממית, לשירה ולנגינה. חיבר מוסיקה טרקלינית, מוסיקה לכנור, לפסנתר, מוסיקה סימפונית אוראטורית (גם לטכסטים מן התנ"ך), דברי זמר ושירים לנוער ולעם. לימד שנתים מוסיקה בישיבת ר' יצחק אלחנן בניויורק, ערך בערים הגדולות של ארה"ב קונצרטים מיצירותיו, נתפרסם לשבח כקומפוזיטור ומורה, נתחבב על הציבור היהודי ועל גדולי המנהיגים בציונות באמריקה ועתיד גדול היה צפוי לו שם, אך מולדתו שנלחם למענה משכתהו לחזור אליה.
באביב 1935 חזר לארץ, המשיך ביצירה ובהוראת נגינת כנור בירושלים ובתל-אביב וערך בארץ קונצרטים מיצירותיו. אך ימי שלותו בעולם הצלילים לא ארכו. כשפרצו המהומות ב-1936 חזר לתפקידו באישהמגן. נשלח בקבוצה הראשונה להגן על כפר ילדים שליד עפולה. אח"כ הועבר לתל-יוסף, שם עשה שרות מיוחד בקשרים שהצליח ליצור כ"איש-צבא אנגלוסכסי" עם אנשי המשטרה הבריטית ,שתחת מסוה השמירה על החוק והסדר היו משגיחים על היהודים המותקפים לבל יתגוננו ביעילות יתרה... והוא, כחבר טוב ואהוד עליהם, היה משדלם לשתיה הגונה ומשנרדמו בשכרותם יכלו אנשי-המגן לפעול באין מפריע. השתתף גם בהגנת באר טוביה. גם בשרותו בהגנה המשיך ביצירה על-פי ההשראה שקיבל מזמזומי כדורים ומלהבות דליקות.
מששקטה הארץ חזר לעבודתו המוסיקלית. אך שוב באה מלחמה על העולם וב-1942, כאשר צבא רומל הגיע לאל-עלמיין ואיים על מצרים ועל ארצנו, התגייס לרגימנט הארצישראלי ושירת בשמירה על מקומות אסטרטגיים חשובים.