שכתב עוד באירופה (הפואמה "ג'ז בנד" ב-1920 בוינה ו"לגיון" ב-1924 בוילנה).
בסוף 1925 עלה לארץ ושנים אחדות היתה לו העבודה הספרותית טפלה והמאמץ החלוצי הגופני עיקר: עבד כפועל במושבות הגליל, בגבע ובדגניה, בטבריה ובצפת, סלל כבישים ויבש בצות ועבר את הארץ ברגל לארכה ולרחבה, היה זמן-מה חבר בקיבוץ על שם י. ח. ברנר בכרכור (כיום עין שמר). עבד בסלילת כבישים בתל-אביב ובבנין בירושלים.
ב-1927 הוציא לאור את הפואימה "רעב".
בסוף 1931 התמסר לחלוציות תרבותית ספרותיתאמנותית, להרכיב באילן הספרות העברית יחור נושא פרחים ופירות לפי טעמו והשקפותיו ויסד בירושלים את הירחון "גזית" המופיע מאז בקביעות בעריכתו (מתרצ"ד ואילך בת"א), תוך מאמציו התמידיים לשמירה על הרמה הספרותית ויפי התוכן והצורה, בלי כל תמיכה ועזרה ממוסד כל-שהוא, בלי זיקה והשתעבדות לזרמים שולטים, בשמירה על עצמאות רוחנית וחמרית. הכרוכה בדאגות ובמאבקים לכיסוי גרעונות ולמנוע את השלהבת מדעוך.
בירחון זה השקיע את מיטב יצירתו במסה, בשיר ובבקורת. בו הופיעו דבייהם של כ-150 מטובי הסופרים, המשוררים והפובוליציסי'ים מכל הזרמים. הכיוונים וה, גילים" הספרותיים. מקים רב מוקדש בו בכתב ובתמונה לאמנות לכל גילוייה: בציור, פיסיל, גרפיקה, ותיאטרון - העתקים ממיטב היצירות של גדולי האמנים בעולם ושל כ-200 אמנים יהודים. כן הקדיש מקום רב לאמנות העממית היהודית בעבר הקרוב והרחוק בדברים ובהעתקים (מטבע של בר-כוכבא ציורי ביתהכנסת העתיק בדורא-אירופוס שבסוריה, עתיקות הארץ, עיטורי ספרים, בתי כנסיות ותשמיש קדושה מקהלות ישראל בגולה, בתי הכנסיות הבנויים עץ במזרח אירופה, זכר לקהלות ישראל שנכחדו, תוי מנגינות עממיות, ועוד ועוד).
עם היותו בעל במה לעצמו לא חסך את פרי עטו גם מבמות אחרות ופרסם ממנו ב"העולם". "דבר", "הארץ", "הפועל הצעיר", "כתובים" ובעתונים שונים באידית בפולין ובאמריקה.
תוך האבקותו על- הוצאת ירחונו הוסיף מאמץ להוציא גם מיצירותיהם של אחרים ומאז קיומה של הוצאת "גזית" העשירה את ארונות הספרים של טובי הטעם במיטב היצירות של סופרים בישראל ובגולה ובנכר, מתקופות שונות, קרובות ורחוקות, יצירית יחידות ומאספים, מקוריות ומתורגמות, בעריכה ובמבואות משלו ומשל אחרים, ספרות יפה בשיר ובפרוזה, מסות, ספרי אמנות בצירות שפע העתקים מן המובחר. בכמה מעבודותיו בתרגומים (מאדאם קירי, נפילת פריז של אליה ארנבורג ובאמנות של אוגנסט חדן) אלה נעזר על-ידי רעיתו מרים בת בנימין שלוסברג .
אורי אבנרי (אוסטרמן)
נולד בבאקום, גרמניה, י"א אלול תרפ"ב (10.9.22), לאביו אהרן אוסטרמן (סוחר) ולאמו חולדה בת שלמה אנגלשטיין. בהיותו בן 8 עלה לארץ עם הוריו, למד בביה"ס לבנים "אחד העם" בתל-אביב, ואחרי גמר כתה ז' הוכרח מטעמים כלכליים לצאת לעבודה.
עבד בשליחות במכניקה, ואח"כ בפקידות במשרדו של עורר-דין, אח"כ במשרד החקירות של דוד תדהר, במחלקת העבודה של התאחדות בעלי תעשיה ובמערכת העתון הכלכלי "פאלניוס".
בגיל 15 הצטרף לארגון הצבאי הלאומי ושרת בו בתקופת פעולות המחתרת בתקופת ההגבה ל"הספר הלבן". וב-1940 יצא משורותיו מפני שהתנגד לקו הסוציאלי שלו.
בגיל 17 החל לפרסם מאמרים בשבועון "החברה" בעריכת הד"ר י. וינשל. כמה מרשימותיו על אחיו המנוח אבנר (שלזכרו שינה את שמו ל"אבנרי"), שנהרג בשורות הקומאנדו הארצישראלי בחבש, פרסם ב"הבוקר".
בשנת 1946 יסד עם קבוצת חברים את תנועת "ארץ-ישראל הצעירה" (שהכריזה על הנוער הארצישראלי כיוצר תרבות חדשה, "העברית", השונה מהתרבות הישנה של "היהודים" ילידי ארצות הגולה, לשם ליכוד כל עמי המזרח הקרוב לאומה "שמית" גדולה בעלת פרצוף רוחני חדש ומנוגד למסורותיהם ולהתפתחותם הדתית) ולהפצת הרעיון ערך והוציא בדפוס כמה חוברות של כתב-העת "במאבק" שעורר התנגדות חריפה בעתונות ובציבור.
ב-1947 פרסם את החוברת "מלחמה או שלום במרחב השמי" ובינואר 1948 את החוברת "מהתגוננות למלחמה - תכנית למלחמה כוללת".
במלחמת המולדת התגייס לצבא כטוראי. שירת בגדוד 54 (גבעתי) כטוראי ואח"כ כרב-טוראי בפלוגתהג'יפים "שועלי שמשון". בדצמבר 1948 נפצע קשה בבטנו ובזרועו מכדורי מכונת יריה מול עיראק אלמנשיה, ואחרי ניתוח וכמה חדשי ריפוי והחלמה שוחרר.