תוך עבודתו כתב את מראותיו בשירים, בחרוזים רחבים, רבי צבעים וקולות, שאינם קשורים בתנאי צורה מקובלת במקצוע השירה, בהם מזדהה עם הלוחמים לעולם טוב יותר. שירו הראשון, "כי אז אצעק", נתפרסם ב"דפים לספרות" של "השומר הצעיר", ב-11.2.41, ומאז ב"השומר הצעיר", "הארץ", "משמר", "עתים", "דבר", "דבר לילדים", "ילקוט הרעים", "דף חדש", "מחברות לספרות", "קמה", "בשער" ובזמן האחרון ב"על המשמר", וכן בשני ספריו שיצאו עד עתה: "לאות" (הוצאת "אורחה" תש"ב), "שבע רשויות" (הוצאת "ספרית פועלים" 1949).
בשנות 1942/46 שרת בתור נהג ביחידה עברית שבצבא הבריטי ואח"כ בבריגדה העברית. גם בנדודיו באפריקה, במלטה ובאיטליה ואח"כ בהולנד ובבלגיה במדי הצבא המשיך בכתיבת שירים, שהמראות שבהם מצטיירים על רקע מוקד-ההשמדה הגדול שבאירופה המזרחית. כמה משיריו ההם פורסמו בעתון "לחיים" שיצא ברומא, בדפוס הואתיקאן.
בשנתו האחרונה בצבא הבריטי היה בין קבוצת הנהגים היהודים שעברו במחנות אוסטריה וגרמניה (היה בדכאו למחרת כיבושה מידי הגרמנים) וקיבצו את הפליטים להעברתם למחנות העליה באיטליה.
מאז שחרורו מהבריגאדה ב-1946 ומצבא ההגנה לישראל ב-1949 עוסק הוא בעבודה ספרותית (תרגום ועריכה).
ק. אהרן ברתיני (גולירגאנט)
נולד בבריצ'יבה, בסראביה, רוסיה, ב' תמוז תרס"ג (12/27.6.1903), לאביו דוד גולירגאנט (משכיל, חובב ספרות) ולאמו אלקה בת אברהם גרינברג. למד בחדרים ואח"כ השתלם בתנ"ך, בדקדוק, בסגנון ובספרות מפי המורה גבריאל פישמן (אחיו של הרב ל. הכהן מימון-פישמן) . למד בגימנסיה העברית בבלצי (הראשונה בבסראביה) ושם התגורר בבית מיסדה וראש הנהלתה ר' אברהם גפטר (אביו של המהנדס יעקב גפטר בת"א) וקיבל ממנו ומאוצר ספריו השפעה טובה לפיתוח כשרונו הספרותי.
למד באוניברסיטאות פראג ופאריס לינגוויסטיקה כללית ופוניטיקה, לשונות שמיות ומדעי החינוך וב-1927 הוסמך בסורבונה למדעי הרוח וחזר לבסראביה. נתמנה למורה ללימודי היהדות בגימנסיה "תרבות" בסורוקי וב-1932 למנהלה, ומ-1937 ואילך היה מפקח על בתי-הספר העבריים בבסראביה. עסק גם בעבודה ספרותית, כמפורט להלן, והיה חבר הועד הארצי של מפלגת "בנין הארץ" בברסאביה.
ב-1924 נשא לאשה את ברתה בת גבריאל לירש. משסופחה בסראביה חזרה מרומניה לרוסיה הוגלה כאסיר-ציון לסיביר ושם עברו עליו שנות מלחמתהעולם ב'. אחרי שחרורו התגלגל במחנות העקורים באירופה, ובשנת תש"ז הגיע ארצה ונתמנה למנהלפדגוגי בגימנסיה "אחד העם" בפתח תקוה. ממשיך בעבודה ספרותית והנו חבר המזכירות של מערכת ספר הזכרון ליהודי בסראביה. שיריו הראשונים נתפרסמו ב"העולם" הברליני (1924); יתר שיריו, סיפוריו ורשימות הבקורת נדפסו ב"הדואר", "העולם", "הדים" (ת"א), "זרמים", "גלים" (וילנה), "נתיבות" (קובנה), "בדרך" (וארשה), "דברנו" (וינה), "שורות", "אודים" (בלצי), "פרודות (קישינוב), "עמודים", "נתיב", "תרבות" (בוקארשט), ואח"כ בארץ ב"גליונות", "דבר", "דבר השבוע", "דבר לילדים", "הפועל הצעיר", "גזית". ערך את הקובץ "מן הצד" (קישינוב, תרצ"ט): הוציא וערך שורה של חוברות לילדים; ערך וסידר לדפוס את ספר שיריו של מרדכי גולדנברג (ת"ש); חיבר ספר-לימוד לבוגרים "גבעולים" (בוקארשט). במקובץ הוציא ספר שירים "תמול דהה".
בנו: גארי (שלמה).
חביב כנען (קרומהולץ)
נולד בקוטי, מחוז קולומיאה (מזרח גליציה), י' ניסן תרע"ג (17.4.1913), לאביו דוד (סוחר, משכיל, מראשוני הציונים) ולאמו מלכה בת ליבר פיסטינר. קיבל חינוך עברי לאומי, גמר גימנסיה בלבוב ולמד בבי"ס גבוה לעתונות בוארשה. היה פעיל באגודות ציוניות של נוער וסטודנטים, מיסד ויו"ר חוג אקדמאים ציוניים בלבוב, היה חבר מערכות שבועונים וירחונים אקדמאיים ציוניים שונים, כתב בעתונים יהודיים בפולנית ואידית בקראקוב ובלבוב על נושאים שונים וביחוד על הבעיה האוקראינית-היהודית. היה מפעילי האגודה הלבובית של שוחרי האוניברסיטה העברית.
ב-1935 עלה לארץ בתור תלמיד אוניברסיטה. עבד בבנין בפתח-תקוה, עבר לחיפה ועבד בתור סופרם של עתונים שבפולין והרבה לסייר בארץ.
משפרצו המהומות באביב 1936 התנדב לשרות הישוב ושמר בשדות כפר יהושע ובכרמי זכרון-יעקב. באוגוסט 1936 התגייס למשטרה ובפברואר 1937 גמר את ביה"ס לשוטרים ושרת שנה וחצי בתחנת המשטרה