בגלל קדחת הוכרחה לצאת ב-1921 להבראה באירופה והשתלטה בוינה בבית-ספר גבוה לגננות. ב-1922 חזרה למשק מרחביה. באותה שנה נישאה למאיר דובינסקי . ושוב קדחה וב-1923 עברה לנחלת יהודה והתמסרה לפעילות רבה למען הכשרת בנות לעבודה חקלאית ולארגון הפועלות. יסדה וניהלה את משק הפועלות בנחלת יהודה. אחרי פעילות בשנים הקודמות ב"פועלי ציון'', ב"אחדות העבודה" ובהסתדרות החקלאית, היתה לחברה פעילה במזכירות מועצת הפועלות ובמועצת ההסתדרות, וב-1931 יצאה בשליחות מועצת הפועלות לאמריקה. בשנות המשבר 1926/27 ארגנה חבורות של פועלות, שהתקיימו ללא תקציבים : מחצית החברות עבדו במשק ומחציתן בעבודות חוץ.
ב-1926 יסדה את משק הפועלות בצפון תל-אביב, המשמש מ-1940 ואילך מקום חינוך והכשרה לבנים ובנות מעלית הנוער והיא מנהלת אותו עד היום, וחניכיה וחניכותיה, שמספרם עולה למאות, פזורים ועובדים במשקים, במושבות, במושבים ובקיבוצים בכל רחבי הארץ.
פרסמה רשימות בקובץ "דבר פועלות" ומפעם לפעם ב"דבר הפועלת''.
צאצאיה: מרים אשת דוד בר-אל (לשעבר שכטר ), אפרים קצין בצי ישראל.
ד"ר יחיאל הלפרן
נולד בינדז'יוב, פולין, ט' חשון תרנ"ז (11.11.1896), לאביו יהונתן (מצאצאי יהונתן אייבושיץ וממשפחת הלפרן מלובלין וממינסק, הנודעת בתולדות יהודי פולין ורייסין ; בגיל 30 התחיל ללמוד פיסיקה ומתמטיקה, המציא שעון ומנעול שעוררו הד רב בעתונות המקצועית ברוסיה ובפולין; עסקן ציוני; התפרנס ממסחר ; כתב באידית שירים, אגדות, נובילות ו-11 דרמות, שרמתן הספרותית זכתה לשבח מצד מומחים, אחת מהן תורגמה לגרמנית ביזמת הד"ר יהושע טהון, ואחת לאנגלית), ולאמו חיה , בת אלישע אורבך (גם היא ממשפחת אייבושיץ).
עד גיל 12 למד בחדרים ואח"כ בבית ספר תיכוני בקילצי. בשנות 1917/1919 למד באוניברסיטת קראקוב שנתים רפואה ושנה היסטוריה ופילוסופיה. בסוף 1920 עבר לוינה, למד באוניברסיטה מדעי מדינה והוסמך בהם לדוקטור בשנת 1928 (כתב דיסרטציה על הנושא: "פקידי המדינה והבעיה הסוציאלית").
ב-1910 היה פעיל ביסוד אגודה ציונית בינדז'יוב. בשנות 1916/17 היה חבר בתנועה הצופית "השומר הצעיר". ב-1917 פרסם את מאמרו הראשון ב"ווינער מארגענפאסט". בעת למודיו בקראקוב היה יו"ר מרכז צ. ס. צעירי ציון, סגן יו"ר אגודת הסטודנטים הציוניים "בז'שוויט - השחר", חבר המרכז הציוני לגליציה המערבית, חבר מערכת העתון היומי הציוני "נובי דז'ינניק'', ב-1919 מיסד ועורך ראשון של העתון היומי "די צייט" של צעירי ציון, השתתף בירחון הציוני "מוריה" (בפולנית).
ב-1919 עבר לווארשה ועבד בעתון היומי היהודי "נאש קוריר" (בפולנית), היה חבר במרכז מפלגת צ. ס. צעירי ציון ובמרכז ה"מזרח פארבאנד" שלה והשתתף בעתונה "באפרייאונג". לאחר שעבר לוינה, היה שם מעורכי עתון פועלי ציון "אונזער ווארט" והשתתף בין השאר בעתון "ישראל" שהופיע באיטלקית בפירנצה בעריכת משה בילינסון . ב-1923 נשלח מטעם האיחוד העולמי של פועלי ציון ללבוב לערוך את עתון המפלגה "דער יידישער ארבייטער". ב-1924 חזר לווארשה והיה מזכיר מפלגת פועלי ציון (ימין) ועורך עתונה "ארבעטער ווארט", נציגה בנשיאות המשרד הארצישראלי ובדירקטוריון של קרן היסוד בפולין. ממיסדי תנועת הנוער הציונית סוציאליסטית "יי. ס. א. י." (נוער יהודי סוציאליסטי). היה מנהל הועד למען ארץ ישראל העובדת וממיסדי הליגה למען ארץ ישראל העובדת בפולין. מיסד (ב-1925) ועורך הירחון העיוני של המפלגה בפולין "די נייע געזעלשאפט''. אחרי סטיה בת שנתיים בהן היה חבר ה"בונד" ומשתתף בעתונו "נייע פאלקסצייטונג", חזר למפלגתו הקודמת, הוציא מחדש את ירחונה הנ"ל, היה חבר הנשיאות של מרכזה וחבר המערכת של עתונה היומי "דאס ווארט'', בו כתב בקביעות את המאמרים הראשיים וכן מאמרים עיוניים. ב-1931 הוציא את ספרו "גאטזוכענישן פון דער מאדערנער אינטעליגענץ". ב-1931 נשא לאשה את מרים בת נתן וחיה סיטנר (ממשפחת רבנים).
ב-1938 עלה לארץ, הצטרף לקבוץ תל-יוסף, ועבד בו בכרם, וכן בפרדס, בנטיעות ובהדרכת נוער עולה. המשיך בשעות הפנאי בעבודה ספרותית, פירסם ב"מבפנים" את המחקר "הגולה בימינו'' (נכתב לפני מלחמת העולם השניה ובו חזות קשה לעתידות היהודים בגולה) ואת המחקר המקיף "האדם בתנועתנו", בו נפתח הקובץ "בכור" שהוצא על ידי ברל כצנלסון בתש"א.
בגלל מחלת לב הוכרח לפקודת הרופאים להפסיק