(אכר במטולה), חנה (מנהלת משק הפועלות בת"א) אשת מאיר דובינסקי, רבקה (מתה בקדחת צהובה בכנרת ; לזכרה הקדיש י. ח. ברנר את ספרו "מכאן ומכאן"), חיה אשת דב בלינקוב (אמו של עמירם שנפל בנסיון התקפה על מבצר המשטרה הבריטית בשרונה), שרה (נפלה בהגנת תל-חי, י"ג אדר תר"פ), אפרים (נפל בהגנת חולדה בתרפ"ט), צפורה (קצינה במשטרת ישראל) אשת יצחק גולדמן, אהרן (בת"א), יצחק (מנהל משרד משטרת ישראל וכיום עוזר למזכיר הראשי (ראה כרך ג', עמוד 1373).
לזכרו הקדיש בנו ברוך (ראה את הערך שלו בכרך זה) מונוגרפיה על צמחי הדלועים בשם "צמחי הדלועים בעבר ובהוה". שלעת עתה הופיע כרך ראשון.
צאלח (סיילס) בנימין ששון
נולד בבגדאד, ח' טבת תרס"ג (7.1.1903), לאביו שלמה מאיר עזרא (שהתיחס למשפחת "שיך" ששון המפורסמת), ולאמו עזיזה בת שמחה בת הרב טבדאללה סומך (גדול רבני בבל בדורות האחרונים).
בשנת 1918 נסע להודו ולמד בבית הספר בכלכותה. ב-1920 נסע לאנגליה כדי להשתלם בלמודיו. בשנים 1927-1923 למד באוניברסיטה של אוקספורד וקבל שם את תואר ההצטיינות הגבוה ביותר בתורת המשפטים B. C. L. נוסף לתואר M A. החל משנת 1929 התחיל לעבוד כעורך דין ונוטריון צבורי בלונדון.
בשנת 1931 עלה לארץ והתישב בתל-אביב, והמשיך לעבוד כעורך-דין ונוטריון צבורי. ידוע כעסקן צבורי שמלא כמה תפקידים צבוריים חשובים: נשיא העדה הבבלית בתל-אביב, סגן יו"ר ועד העדה הספרדית, שופט עירוני וחבר בית המשפט למניעת ספסרות בת"א. ב- 1939-40 היה מזכיר תנועת ה"רוטרי" במזרח הקרוב, ממיסדי הרוטרי יפו-ת"א ונשיאה בשנות 1945-46. לפי בקשת הסוכנות היהודית והעדה הספרדית בארץ הופיע בשנת 1947 בפני ועדת או"מ יחד עם הרב הראשי לא"י בן-ציון מאיר חי עוזיאל, אליהו אלישר ואברהם אלמאליח. בטבת 1949 היה מועמד לציר "הכנסת הראשונה" של מדינת ישראל מטעם הרשימה המאוחדת של הספרדים ובני עדות המזרח, מהראשונים ברשימה זו.
ב-1931 נשא לאשה את זלדה ממשפחת הריס מליברפול.
בנו: מאיר דוד,
משה בר-טל (ברטנטל)
נולד בסאנוק, גליציה התיכונה, פולין, י"ז חשון תרע"ב (17.11.1911), לאביו מנחם מנדל ברטנטל (סוחר) ולאמו חנה פריידה בת מנחם שניידר , קיבל חינוך יהודי וכללי בבי"ס תיכוני בגרמניה ושם היה פעיל בתנועת הנוער החלוצי "הבונים" כחבר הנהגתה הראשית ובמרכז "החלוץ". כתב ב"יודישה רונדשאו" ובעתון "הבונים" ועבר הכשרה חלוצית.
ב-1934 ביקר בארץ כב"כ מרכז "החלוץ" וכמלווה קבוצת חלוצים וב-1935 עלה לארץ.
ב-1935 נשא לאשה את דבורה בת שלמה לינדאו. היה חבר קיבוץ "שער הנגב ", אח"כ פועל חקלאי בעין גנים ובכפר אז"ר, מנהל פנימיה של תלמידי הטכניון בחיפה, קצין הסברה לחיל הנוטרים העברי מטעם המוסדות הלאומיים, אח"כ הוזמן לעבודה כחבר ומזכיר המחלקה ואיגוד מקצועי בועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית.
פרסם מאמרים בשאלות האיגוד המקצועי ב"יודישע רונדשוי", ב"דבר", "בטרם", "במערכה המקצועית", "הפועל הצעיר" ובשאלות מדיניות כלליות, ב"מערכות" וכן את החוברת "ההסתדרות במערכה המקצועית" (בהוצאת מחלקת ההסברה של הועה"פ של ההסתדרות - טבת תש"ט).
יתר תפקידיו הצבוריים: ציר ועידת ההסתדרות השביעית, חבר מועצת ההסתדרות, חבר המועצה לגיוס כח האדם שליד משרד העבודה והביטוח העממי, חבר המכון לפריון עבודה ויצור שליד אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל בחסות המועצה המדעית לישראל, חבר המועצה המיעצת המרכזית לעניני אספקה