וקיצוב לסחורות וחמרי גלם, מרצה בביה"ס לפעילי ההסתדרות בשאלות האיגוד המקצועי.
בניו: מנחם נדב, גדעון שלמה.
יחיאל אהרון אלדמע (הקמן)
נולד במינקובצי, פלך פודוליה (רוסיה), א' תשרי תרס"ג (1902) לאביו משה (ממוצא רבנים ושוב"ים) ולאמו שושנה בת פסח רצ'קובליט. קבל חינוך יהודי מסורתי ולמד בבית ספר טכני בקמניץ-פודולסק עד למהפכה בשנת 1917. ועם פרוץ המהפכה בבית הספר החקלאי המחוזי באושיצה, ובשנות 1931-1923 באוניברסיטאות בבלגיה ובגרמניה הוסמך להיסטוריה ולפילוסופיה. בתקופת שנים זו סיים גם את הקורס המיוחד לפסיכואנליזה בוינה והוסמך כ"אסיסטנט" על סמך המחקר שפרסם לסיום הקורס בשם "דיאגרמה של פסיכואנליזה" בשפה הגרמנית. בשנות 1934-1931 השתתף כשומע חפשי בקורסים הפדגוגיים בלוצרן והוסמך להוראת ספרות ימי הבינים בבתי ספר גבוהים.
מאז גיל צעיר ביותר השתתף בעבודה ציונית לאומית, היה אחד מהמארגנים של קבוצות "עבריה" ומזכיר מחוזי שלה בשנים 1918-1917, חבר הועד המחוזי של הקרן הקיימת, מזכיר הועד להפצת תרבות עברית בעירו ובמחוז ובשנת 1919 חבר "החלוץ" ומזכירו עד ליציאתו מרוסיה. עוד ברוסיה התחיל להתעסק בכתיבת פיליטונים וספורים קצרים ובמשך תקופה של למעלה משנתים השתתף כמעט באפן קבוע בעתון הנוער "להבה" בשפה הרוסית שיצא לאור בבירת אוקראינה.
בשנת 1920 עלה לארץ והצטרף ל"חבורת העמק" בחיפה. משם עבר לעבודה בכבישים טבריה-צמח, עפולה-נצרת, בנה את המלון המפורסם במגדיאל ; השתתף בבנין בית הכנסת הגדול בתל-אביב. עבד בסלילת מסלת הברזל פתח תקוה - קלקיליה וביבוש בצות כברה. שרת בחיל הספר ובמשמר תחנות מסלת הברזל, קדח, רעב ללחם, נדד ברחבי הארץ כמקובל בשנים ההן ובשנת 1922 נשלח כציר לועידת החלוץ השניה בקישינוב ואחר כך לועידת החלוץ בורשה.
בשנת 1923 נשא לאשה את שפרה סרבכני. עבר לגור בירושלים שם התחיל בעבודה ספרותית כבר במרוכז. איתמר בן אב"י קרב אותו ופרסם בעתונו "דואר היום" שורה של ספורים קטנים ופיליטונים מההוי הירושלמי שלו. ומאז ואילך במשך תקופת כל השנים עסק בעבודה עתונאית במשך שנים ברציפות וספרותית, בעבודת פקידות צבורית ולאומית, עבד במרכז התרבות לארצות השפלה ולאירופה התיכונית, היה מזכיר להתאזרחות מטעם ועד הקהלה בירושלים, מזכיר ומארגן של הועד למען האופירה העברית בראשותו של המנצח גולינקין, מזכיר אגודת המדפיסים, מזכיר ועובד אחראי בועדה לאבן-עברית ולבסוף רכז לתרבות במחנות העולים.
מלא תפקידים אחראיים ב"הגנה", שירת בה כמפקד מאז שנת 1928, השתתף בהגנת ירושלים, שירת בנוטרות והיה אחראי לשמירה במהומות 1940-1938 במוצא עלית, הר-טוב במעלה החמשה וקרית ענבים ובעוד נקודות ישוב רבות בסביבות ירושלים. נפצע פעמיים ע"י כדורי-פורעים.
כתב רשימות וספורים בדואר היום (מדור קבוע "שרטוטי פחם''), הארץ (מספורי הרעב), הבקר לילדים, הצופה לילדים ודבר, ובעתונים פריודיים שונים.
פרסם את הספרים למבוגרים: "שקיעה" (1935, רומן), "סוף" (1936, ספור), "בלב-ים" (1936, ספור), "אודים" (1943, ספורים), "ציוקן" (1944, ספורים), "מכתבים לידידה שבדמיון",(1944), "שירים" (1946).
לילדים: "אלף בית" (1943), "השעון" (1943), "צבעים" (1945), "הארנב והארנבת" (1945), "משק חקלאי" (1946).
צאצאיו: גרשון, יפה (אחות) אשת דן רחמני.
משה סבר (סברדליק)
נולד בבנדר, פלך בסראביה, רוסיה, ג' אדר תרמ"א (1881), לאביו ר' ישראל (שו"ב ועסקן בזכרון יעקב ; ראה עליו ערך מיוחד בכרך זה) ולאמו נחמה מינדל