יצחק צוקרמן
נולד בבאר, פלך פודוליה (אוקראינה). כ"א טבת תרס"ג (20.1.1903), לאביו חיים (סוחר, משכיל בראורין) ולאמו פסיה בת יוסף ליפרמן. למד בביה"ס הריאלי בבאר והיה חבר בועד אגודת "השכלה" של התלמידים ופעיל ב"צעירי ציון".
נשא לאשה את צפורה בת מנחם הרשנזון (ראש קהלת באר, כתב ב"הצפירה" וב"הפועל הצעיר"). שאר בשרו של מאיר רוטברג. הגיע לחוף יפו ביום 1.5.21 באניה שנוסעיה הוחזרו בפקודת הנציב העליון לאיסטמבול בגלל פרוץ המהומות באותו יום, ומשם חזר ובא לחוף חיפה ב-15.8.21 ביחד עם חבורת הסופרים העברים שעלתה אז מאודיסה. עבד בפרדסים ובכרמים בפתח תקוה, בסלילת קו הרכבת מראש העין לפ"ת, בכביש טבריה-טבחה ואח"כ בת"א ב"המשביר", ואח"כ ב"תנובה" מעת הווסדה והיה חבר בועד עובדיה המקומיים, בועד הארצי של עובדי "תנובה" ובהנהלת קופת התגמולים שלהם.
השתתף ביסוד כחבר המושב "ביתן אהרן" ליד כפר ויתקין.
שרת בהגנה מיום בואו ארצה: בשמירה בפ"ת בימי תסיסות בשנות 1921/22 ואח"כ בתל-אביב. עבר קורסים לפיקוד והיה מפקד קבוצה (חוליה) ; בעת ביקור בלפור בארץ, ב-1925, היה מפקד קטע בשכונת אהרן ליד רחוב שבזי ; במהומות 1929 ו-1936 היה מפקד ההגנה על כל אזור נוה שלום וניהל גם פעולות תגובה על מעשי רצח "גסים ביותר" של הערבים, תוך שמירה על אנשיו וכליהם לבל יפלו בידי "שומרי הסדר" האנגלים ותוך שמירה ערנית למניעת מעשי תגובה חריפים יותר מצד אנשי "אצ"ל", שלדעת מפקדת ההגנה היתה בהן סכנה לפעולות שלה. שימש בתפקידי שופט בבתי-דין של ההגנה ובשנות 1940/48 כיו"ר בתי-דין מחוזיים של ההגנה בת"א. באותן השנים - עד לקום הצבא הרשמי של מדינת ישראל היה גם מפקד חבל על כל אורך הגבול שבין ת"א ליפו מהים עד לשכונת התקוה, מפקד שרות קבלת חברים לארגון ההגנה, פעל גם בשרות הידיעות של ההגנה (ש"י) וארגן קורסים להכשיר מתנדבים לשרות זה, שהוטל עליו לאסוף ידיעות על כל המתרקם נגדנו בין הערבים והאנגלים.
בינואר 1948 גיוס לתפקיד סגן מפקד מחוז ת"א (המפקד היה סגן-אלוף מיכאל בנגל-רבינוביץ). מרכז "תנובה" התנגד להוצאתו מהעבודה במשרד, אך נכנע להכרעת ועדת כח אדם שליד הועה"פ של ההסתדרות ושחררו משרות החברה לשרות המולדת. באותה תקופה, עד ליצירת הצבא הסדיר הוטל עליו לעמול יומם ולילה בהפיכת אנשי עבודה לצבא לוחמים, בהחזקת קוי חזית ת"א עד לכניעת יפו ובמאמצים ליצור נשק יש מאין (לצרכי יצור המרגמה "דוידקה" לפי הצעת דוד ליבוביץ היה צריך לבקש מאנשים פרטיים שהאמינו לו הלואות גמילות חסד, בסכומים שהצטרפו למאות לירות לרכישת חמרים, ואח"כ היה עליו לחפש מקורות לפרעון ההלואות).
אחרי הקמת הצבא הסדיר שרת בדרגת רב-סרן כקצין מנהלה (למעשה סגן מפקד) בחטיבת מחוז ת"א, שהחזיקה את הקוים מראש העין דרך לטרון עד נבי רובין. בעת כיבוש רמלה-לוד, בהיותו חבר מטה החטיבה, עוכב ברגע האחרון מהיציאה לבירור שאלת הקוים בחזית עצמה, כי נצטוה להשאר ולברר ענינים בהשלמת ציוד החיילים, וכך ניצל מגורלם של ישראל שחורי, שורה אושרוביץ ויחזקאל בן-דוד, שלא חזרו מהדרך ההיא (עלו על מוקש ונהרגו).
בהשתדלות מרכז "תנובה" לתת לו שחרור מטעמים משקיים, שאושרה במשרד הבטחון בינואר 1949, שוחרר למעשה באפריל 1949 וחזר לעבודתו במרכז "תנובה". חבר ההסתדרות משנת 1921, אח"כ "באחדות העבודה" - ואחרי האיחוד במפא"י.
בניו: חיים (בוגר הגמנסיה "הרצליה" וחבר הפלמ''ח), אבנר.
אפרים ליש
נולד בירושלים, כ"ו שבט תר"ע (2.1910 15), לאביואליעזר (מראשוני המתנדבים לגדוד העברי הראשון,