בבחירות לכנסת הראשונה נבחר מטעם רשימת "חרות" לכנסת. שוחרר מהצבא, נכנס לפעילות בתנועה כחבר המרכז, חבר הכנסת וחבר ועדת העבודה בה.
היה חבר המערכת של "הדגל" (עתון צה"רי בסין) ופרסם מאמרים ב"המשקיף" ו"חרות".
חיותה בוסל
נולדה בלחוביץ, פלך מינסק (רוסיה הלבנה), תשרי תרנ"א (1890), לאביה אהרון למיל גאוזה ולאמה בלומה בת ישעיהו רבינוביץ את ראשית חנוכה קבלה ב"חדר" יחד עם ילדים אחרים, אח"כ המשיכה ללמוד אצל מורים פרטיים ובאופן אכסטרני.
בגיל צעיר הצטרפה לאגודת הנוער "התחיה". עסקה בעבודה ציונית (שקלים, קק"ל, תעמולה) ובהוראת השפה העברית לילדים ובשיעורי ערב לנוער עובד.
באדר תרס"ח עלתה לארץ עם יוסף בוסל, בן עירה וחברה בעבודה הציונית ואח"כ חברה בחייו הקצרים (ראה עליו ערך מיוחד בכרך זה). ניסתה לקבל עבודה חקלאית, בתקופת ה"חרם" בפתח תקוה, ולא הצליחה. התפרנסה זמן-מה מעבודת תפירה ובאין ברירה נשמעה לעצת יוסף אהרונוביץ' (מראשי "הפועל הצעיר" ראה כרך ב', עמוד 885) ובמשך 1/2 6 שנים עבדה כמורה-גננות ביפו, תל-אביב, חדרה וראשון לציון. אך על שאיפתה לעבודה חקלאית לא ויתרה ולמרות הפצרת המוסדות שתשאר בעבודה החינוכית עברה בראשית מלחמת-עולם א' לדגניה, ומאז היא עובדת שם בכל ענפי המשק: גן ירקות, מטעים, לול, רפת, מטבח, מוסדות ילדים (הראשונה בדגניה ובארץ כולה בטיפול קיבוצי בילדים - התחילה עם ארבעת הילדים הראשונים בדגניה בגיל הגנון והגן - ורשמה הרבה מנסיונה הקשה בצעדים הראשונים בעבודה זו), ובזמן האחרון גם במזכירות דגניה א'.
ב-1917 נישאה לחברה יוסף בוסל, ממיסדי דגניה, אך עוד לא השתקעה שם לחיי משפחה שקטים, כי שעת החירום דרשה מאמץ מכסימלי ככל יחיד שהבין את חובתו. מקודם עבדה בקבוצת הפועלות הראשונה ("קבוצת הגליליות") בפתח תקוה, אח"כ בחות הלימוד בכנרת (בהנהלת חנה מייזל ) ובסוף במתולה. בכל מקום היו מרכזות פועלות זקוקות לעבודה ומחנכות אותן לחיי כפר וחברה כאחד, ורק שלשה חדשים לפני הולדת בתה חזרה לדגניה כשחלה יוסף שלה בקדחת צהובה. האושר שבעבודה המשותפת הקשה ארך רק זמן קצר, כי חדשים מעטים אחרי הולדת הבת טבע בעלה בכנרת, ורק אחרי שגדלה הבת ונישאה לאיש וילדה בן זכתה שוב לראות את יוסף (הנכד) חי.
תוך עבודתה במשק עסקה גם בפעילות צבורית מקומית וכללית. בתנועת הפועלות השקיעה הרבה ממחשבותיה ומרצה. השתתפה בכנוסיה ובבסוס בעיותיה וכך מראשית צעדי התנועה - עד היום. מאז קיום "חבר הקבוצות" לקחה חלק פעיל בכל הועידות והפגישות. במשך זמן ממושך פעילה במזכירות המרכזית. במשך שנים רבות - חברה במרכז לחנוך ובמועצתו. היתה חברה בשלש אספות הנבחרים, במועצת ההסתדרות, במועצת "הפועל הצעיר" ואח"כ במועצת מפא"י, צירה בקונגרסים הציוניים בוינה (1925), ובלוצרן (1935) (נבחרה גם לקונגרס באזל ב-1932, אך בגלל מחלה וניתוח בדרך לא הספיקה להגיע). ב-1925 היתה שנה בשליחות הקה"ק בפולין (זו היתה המשלחת הראשונה שיצאה מהארץ לגולה בראשותו של מ. אוסישקין).
ב-1936 הלכה למלא במשך שנה וחצי בניהול משקהלימוד עינות את מקום עדה פישמן , כדי לשחרר לעבודה לטובת מועצת הפועלות.
כתבה מפעם לפעם בעתונות הארצישראלית.
בתה: הדסה אשת יהודה ורדי (דגניה א').
זאב (זינוביי) חפץ (אברמוביץ)
ידוע בשם המשפחה: אברמוביץ - שם ספרותי ומפלגתי.
נולד במאריופול, פלך יקאטרינוסלאב, אוקראינה, טבת תרנ"ב (16.12.1891) לאביו משה (סוכן חברת בתי-חרושת לסוכר) ולאמו מרים בת שמשון שפטל. למד בגימנסיה ממשלתית והשתתף בה ב"חוג להתפתחות עצמית" (לבירורים פוליטיים) של התלמידים. התחיל ללמוד מדעי הטבע באוניברסיטת אודיסה, נאסר בקשר לשביתה פוליטית של הסטודנטים, גורש מהאוניברסיטה ומהעיר והמשיך את לימודיו בחימיה באוניברסיטת בריסל.
ב-1912 הצטרף ל"פועלי ציון". ארגן קבוצת פוע"צ בבריסל, השתתף בראשית 1914 בועידת פוע"צ לארצות השפלה ובחדשי פגרת הקיץ בשנים 1912-1914 היה משרת את עניני המפלגה בנסיעותיו לרוסיה. בגלל פרוץ מלחמת-עולם א' נשאר ברוסיה ועבד בשרות המפלגה במאריופול. מוסקבה וקיוב. כאן היה חבר הועד האזורי של המפלגה לאוקראינה והוציא בוליטינים שלה באידית (בהקטוגרף). בנובמבר 1916 גוייס