הנדסי. אח"כ (אחרי מזוג החברה עם 2 חברות אחרות) עבד בחברה שנקראה "ארץ-ישראלית להנדסה בע"מ" וניהל בה את מחלקת ההשקאה.
בשנת 1940 התפרקה החברה מרצונה הטוב, וביחד עם חברו יהודה אלראי עשו את הליקוידציה של החברה הנ"ל. כשנה לפני פרוק החברה יסד יחד עם יהודה אלראי (ובאשור החברה הנ"ל) את המשרד הטכני "י. סירקין את י. אלראי", חברה לציוד הנדסי ותעשיתי ומנהלה.
משנת 1935 פעיל בהגנה וחבר בארגון המפעל "כפר הישוב".
בשנת 1942 התגייס, לפי צו המוסדות הלאומיים, לצבא הבריטי ונשלח לקורס קצינים שסיימו בהצלחה. שירת בחיל ההנדסה עם פלוגת המחסנים בבית נבאללה (עד 1943), בפלוגה 544 אשר פעלה במסגרת של המחנה השמיני.
עם הפלוגה הנ"ל עבר את המדבר המערבי וקירינאיקה ואח"כ את איטליה, אשר בה נשאר עד גמר שרותו.
לאחר שחרורו (באפריל 1946) חזר לת"א ולמשרדו.
בינואר 1947 נקרא לשירות מלא בהגנה ועם פרוץ מלחמת השחרור, בחיל ההנדסה של ההגנה. נתמנה למפקד חיל ההנדסה במחוז תל-אביב ובחטיבת קריתי. היה ממונה על כל פעולות הבצורים, המיקוש והחבלה בחזית התל-אביבית והשתתף בפעולות כיבוש רמלה, לוד וכו'.
אח"כ נתמנה למפקד כוחות ההנדסה בצ. ה. ל. במרחב חזית המרכז (כולל ירושלים) וכיהן בתפקיד זה עד גמר הפעולות.
באפריל 1949 נתמנה כסגן מפקד חיל ההנדסה במטה הראשי.
בתו: ליאורה (מאשתו לשעבר, שולמית בת נפתלי תורן).
דוד מרכוס ("מיקי סטון")
נולד בניו-יורק, ג' אדר תרס"א (1901. 2. 22) לאביו מרדכי (יצא בתרנ"ו מרומניה לאמריקה ופתח חנות לירקות) ולאמו לאה לבית גולדשטיין (אשה אדוקה במסורת ישראל).
בן 9 נתיתם מאביו ואמו השגיחה ששלשת הבנים ילכו בכל יום לבית הכנסת לומר "קדיש". נתחנך בבית על-ידי אחיו הגדול מיכאל , שנקרא מייק, ועל שום כך קראו לדוד הקטן מיקי (מיכאל הקטן) והכינוי הזה דבק בו כל ימיו.
קיבל בהתחלה גם חינוך יהודי כל-שהוא. למד בבי"ס עממי ותיכוני בברוקלין, גמר קולג' בניו-יורק וזכה בסטיפנדיה ללימוד באקדמיה הצבאית הפדרלית בווסט-פוינט, הצטיין בה בספורט, וביחוד בבוקס (פעם הלך לתחרות-בוקס כשידו נקועה, "כדי להציל את כבוד הכתה", והסתיר את הפגם בבריאות ידו, ובאותה תחרות הפסיד, אך בכבוד), וגם בלימוד. למד שם בשנות 1920-24 ואחרי שגמר בהצטיינות שרת שנתים כקצין בצבא ארה"ב והגיע לדרגת קפיטן.
ב-1927 נשא לאשה את אמה בת יעקב ז'יסון (נולדה בברוקלין לאביה שבא מרוסיה ולאמה שבאה מאוסטריה, נתחנכה ברוח המסורת והיא מורה בבי"ס עממי בברוקלין לתלמידים יהודים ונוצרים). למד בבי"ס גבוה למשפט בברוקלין, הוסמך ב1929 לד"ר למשפטים, עבד זמן קצר כעו"ד ואח"כ נתמנה לסגן פרקליט פדרלי. ראש עירית ניו-יורק, פיורילו לא-גארדיה, שראה אותו בעבודתו המוצלחת, מינהו למשרה העירונית החשובה ביותר - לקצין מבחן אזורי ולאחראי בפועל לבתי הכלא של הכרך, ובמשרה זו נתפרסם ונתחבב על הבריות.
עם כניסת ארה"ב למלחמת-העולם ב' הוחזר לשרות צבאי. לא-גארדיה דרש ממנו שיקבל מקופת העיריה את ההפרש שבין משכרתו האזרחית והצבאית, אך הוא התפטר מהמשרה האזרחית, כדי שהעיריה לא תהיה חייבת לו כלום. שימש זמן-מה קצין מטהו של הגנרל מאכסוול טיילור, אח"כ שרת באלגאמה, בהוואי, בוואשינגטון, ובמשך הזמן עלה עד לדרגת קולונל. כאיש צבא בעל השכלה משפטית ומדינית השתתף בועידות יאלטה, טהרן ופוטסדאם והיה בה המשתתף היחיד בדרגת קולונל. היה חבר המפקדה העליונה של הגנרל בראדלי והשתתף בהתיעצויות ובתיכנון הפלישה לצרפת עם הגנרלים אייזנהאור, פאטון ומונטגומרי. אח"כ השתתף גם בביצוע הפלישה לצרפת בדיביזית צנחנים ובקרבות בנורמנדיה והלאה ממנה והצטיין בתפקידי מפקד קרבי וקצין מטה כאחד. השתתף בניסוח תנאי הכניעה של איטליה וגרמניה, חזר לוואשינגטון ושוב נשלח לתפקידים חשובים לשלטון הכיבוש בגרמניה.השתתף בברלין בעריכת חוקת השלטון של 4 המעצמות המנצחות ובהכנות למשפט נירנברג של פושעי המלחמה הגרמניים. נשלח