בחיפה בקרבת הטכניון שכה רבות עמל לו, אך בעיקר התגורר בתל-אביב. פעל לטובת האוניברסיטה העברית ונבחר לחבר נאמניה. עשה גם למען ביסוסה של "הבימה" ובועד למען יהודי רוסיה. בארץ ניתנה לו האפשרות להתקרב לשני גדולי הרוח אחד העם וביאליק , אשר עד כה קשריו אתם היו בעיקר קשרי מכתבים.
אך גם מפעילותו המדינית לא פסק. הפעם בשליחות "קרן היסוד" ומתוך קרבה יתרה לד"ר וייצמן אשר מזכירו רבות בספר האבטוביאוגרפיה שלו "מסה ומעש" (הוצאת שוקן, תש"ט) ברוב שבחים.
כל ימיו עסק גם בפובליציסטיקה ציונית. התחיל בהוצאת "אחיאסף" לפי עצתו של אחד העם , עמד לתרגם לעברית את המלון התלמודי הגדול של לוי , אך עבודתו הצבורית מנעה ממנו עבודה עצומה זו. השתתף במאמרים ב"השלוח" בעריכתו של אחד העם , "הדור", "הזמן", "לוח-אחיאסף", "העולם" וכו בשמו ובחתימת ד"ר ש. הלוי. באידיש פרסם מאמרים פובליציסטיים רבים בשאלת הציונות והיהדות בעתונים: "יוד", "פריינד", "נייע וועלט", "דאס יודישע פאלק" בוילנה (ממיסדי השבועון הזה).
בעתונות הרוסית-ידודית: "נאבאיא זאריא" (עורך ומו"ל עתון זה הולנה), "ראזסוויעט" ובגרמנית-יהודית: "דיא וועלט", "אוסט און וועסט" וכו'.
בצורת ספרים יצאו: "שירת ישראל" (אנתולוגיה, הופיעה חוברת אחת) "אין מלחמה צייטון" ("בימות מלחמה", באידיש, שני כרכים, הופיעו בארצותהברית), "בימי מעבר" (קובץ מאמרים שיצא לאור בהוצאת "אסף" באמריקה).
בשנותיו האחרונות החל לפרסם את ספרי זכרונותיו באידיש ב"פורווערטס" הניו-יורקי. אח"כ יצאו הפרקים בספרים באנגלית ותורגמו מאידיש לעברית ע"י הסופר ד"ר צבי ויסלבסקי . בארבעה כרכים, בהוצאת "דביר": א. ימי ילדותי (תרצ"ה), ב. "מרד הנעורים" (תרצ"ז), ג. "במערכה" (תרצ"ט) וד. "בעולם החדש" (תש"ב), "במאבק", מבחר מאמרים ונאומים (תש"ט, הוצאת "דביר", ת"א).
כתב עברית עסיסית.
ב-1896 ניגש גם להוצאת אנטולוגיה של "שירת ישראל" (מהאנטולוגיה הזו יצאה רק חוברת אחת) ולא הספיק.
נפטר בחיפה, ח' סיון תרצ"ה (9.6.1935) ונקבר בבית הקברות הישן בתל-אביב, ליד שני מוריו הגדולים - אחד העם וח. נ. ביאליק. צאצאיו: הניה אסתר (בנה: דן, חייל בבריגדה, בצ.ה.ל., סטודנט לרפואה), ברוך (ד"ר לביאולוגיה בירושלים).
אהרן בקר
נולד בקוברין, ע"י בריסק (רוסיה הלבנה), ב' כסלו תרס"ו (30.12.1905), לאביו יצחק אשר (סוחר סוכן בתי-חרושת, ממקורבי הרבי מסטולין) ולאמו לאה בת טוביה קרולינסקי. למד בחדר מתוקן בבריסק ובבי"ס תיכוני ברוסיה (יקאטרינוסלאב). בן 12 הצטרף שם למארגני אגודת הנוער "בני ציון" ואח"כ פעל באגודת "התחיה". בשנות 24- 1922 עבד במשרד בבריסק שבפולין, פעל שם במפלגת פועלי ציון - צ.ס., בהחלוץ, החלוץ הצעיר ובהסתדרויות נוער של המפלגה והיה חבר ועד האיגוד המקצועי של פקידי בתי-המסחר בבריסק. - עלה לארץ ב-1.1.25. היה חבר בחבורת "מעבר" בפתח תקוה. אח"כ פועל בנין בפ"ת ובת"א וחבר לקיבוץ הבנין "יסוד" עד סוף 1928. באותן השנים היה פעיל בארגון פועלי הבנין בפ"ת ואח"כ חבר בועד אגודת פועלי הבנין שליד מועצת פועלי ת"א. ממיסדיה וראשיה של "הבחרות הסוציאליסטית", חבר ב"אחדות העבודה" ואח"כ במפא"י וחבר מועצתה הארצית.
ב-1930 נשא לאשה את צלה בת ישראל זלצר. מסוף 1928 ועד 1932 היה מזכיר מועצת פועלי רמת גן והסביבה, זמן קצר היה מזכיר אגודת פועלי האריג בת"א ומראשית 1933 עד אמצע 1943 חבר מזכירות מועצת פועלי ת"א ויפו, בה ניהל את עניני האיגוד המקצועי. ב-1936 סייר בשליחות הועד הפועל של ההסתדרות במרכזי ההסתדרויות המקצועיות באירופה לשם לימוד משק המסים של ארגוני פועלים. ב-1939 השתתף כציר מפא"י בקונגרס הציוני הכ"א. מאמצע 1943 עד סוף 1948 (חוץ מהפסקה קטנה ב-1945, כשנקרא שוב לעבודה במזכירות מ.פ. ת"א יחד עם גולדה מאירסון ולוי אשכול ) היה חבר הנהלת "המשביר המרכזי", אחד המנהלים בפועל בתפקיד מנהל מחלקת התעשיה וחבר הנהלות המפעלים הקשורים בה "שמן", "נשר", "המגפר" ועוד.
עם התרחבות ממדי מלחמת השחרור ב-1948 הוזמן על ידי דוד בן גוריון להקים את המרכז לאספקה בשביל הכוחות הלוחמים של ישראל (ההגנה ואח"כ הצבא הסדיר) ושימש כראש אגף הקניות של משרד