"האין סופי והמספר" (1913), "המלחמה מסביב לחוק הסיבתיות בפיסיקה החדשה" (1927).
יחד עם הנס כהן ערך שני קבצים: "לזכרו של גוסטב לנדואר ", "עם-אדם". עמד לפרסם ספר על הפילוסופיה הדתית היהודית בשודית, אבל בגלל מאמר אנטישמי של המו"לים הוציא ברגע האחרון מידיהם את כתב היד.
ערך במשך שנים את הרבעון הביבליוגרפי "קרית ספר" של האוניברסיטה העברית בירושלים.
כתב בקורת ספרי פילוסופיה ב"הפועל הצעיר", "השלוח", "מעברות", "קונטרס", "הארץ" ו"דבר".
צאצאיו (מאשתו הראשונה): שלמה, חוה אשת ד"ר שורט, אורי. (מאשתו השניה): חנה, נחמה.
ד"ר קארל רוזנפלד
נולד בלבוב (למברג, גליציה) בשנת תרמ"ה (9.6.1885) לאביו מנדיל (סוחר) ולאמו רחל בת ברל אופפר (מזלוצ'וב).
חינוך מסורתי קיבל בחדר. חינוך חילוני בבית ספר עממי, בגימנסיה ובאוניברסיטה הלבובית בפקולטה המשפטית. את התואר קיבל בשנת 1911 והחל לעבוד כעו"ד אצל עוה"ד ד"ר יוסף גרינברג בלבוב.
עוד בהיותו תלמיד הגימנסיה (1899) ייסד את איגוד הנוער הציוני הראשון בגליציה "השחר" וערך את עתונו "השחר". גם באגודות הציוניות האחרות שהיו פעילות אז בלבוב השתתף בפעילות ("ציון", "שומר ישראל", "תקות ציון"). בשנת 1903 הוא מיסד את עתון הנוער החדש "מוריה" ומשתתף שמונה שנים בעריכתו. באותה תקופה גם חבר המערכת של העתון הרשמי של המפלגה הציונית בגליציה "ווסכוד'' ("מזרח" בפולנית). משנת 1905 ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא מעובדיה החשובים ביותר של התנועה הציונית בגליציה, חבר הועד הציוני, מועצת המפלגה, קרן הקימת, מנהל סימינריונים לנוער, מיסד איגוד ראשון לנשים ציוניות. מטעם מרכז המפלגה נשלח לערי השדה ומקים את הסניפים בכל רחבי גליציה. ב- 13 -1910 הופיע 4 פעמים בראש משלחות סטודנטים בפני שלטונות האוניברסיטה (הרקטורים גלומבינסקי וגרבסקי) בדרישה להכרת הלאום היהודי באוניברסיטה של למברג. פעיל בחיי הסטודנטים באגודים "אוגניסקו", ריגורוזנטים ו"חשמונאים" (3 פעמים נבחר ל"זקן האגודה"). בשנים 1907-09 המייסד והמזכיר של איגוד האקדמאים הציונים בגליציה, וכן היה ממיסדי האגודה האקדימאית "קדימה" בלמברג. בשנים 1911 -1907 פתחו ציוני גליציה - ראשונים בתולדות הציונות - במלחמת בחירות לפרלמנט האוסטרי ברשימות ציוניות נגד המועמדים המתבוללים ונגד רשימות פולניות סוציאליסטיות, אשר ניסו למשוך את צבור המצביעים היהודיים לצדם. היו אלה בחירות סוערות מאוד. הדברים הגיעו גם לשפיכות דמים אשר שיאם היה בדרוהוביץ (19 קרבנות ומאות פצועים). בבחירות אלה ד"ר רוזנפלד הוא מהנואמים הראשיים של הרשימה הציונית ולא מכות בלבד הוא סופג כי אם גם רדיפות מצד השלטונות התומכים כמובן במועמדים המתבוללים. גם מפלגת הדימוקרטים הלאומיים הפולנים (ידועה בראשי תבות: נ. ד.) לא טמנה ידה בצלחת ונלחמה בכל האמצעים ברשימה הלאומית. ארבע פעמים נאסר בקשר למסע התעמולה שלו (בזלוצ'וב, ברודי, סטרי, דרוהוביץ). לרגל יום השנה לזכר קרבנות דרוהוביץ נאסר על מאמר שפרסם ב"ווסכוד" (גליון מיום 22 ביוני 1912) ושוחרר רק אחרי שאילתה בפרלמנט האוסטרי מטעם הציר ברייטר וחבריו מ-26 ביוני 1912. לפני פרוץ מלחמת העולם ערך מסע תעמולה ציוני יחד עם ד"ר שמריהו לוין, נ. סוקולוב, נתן בירנבוים, אלפרד נוסיג וורנר סמברד. בשנות המלחמה שרת בצבא האוסטרי. נפצע פעמיים וקבל שלש אותות הצטיינות.
אחרי המלחמה עובר לקרקוי (גליציה המערבית) ומשתתף בעריכת העתון הציוני היומי "נווי דז'נניק" ב-1919 נשא לאשה את גיזלה בת משה ביננצוכט בשנת 1925 הוא ציר לקונגרס ה-14 בוינה ומשמש כמזכירו של ד"ר שמריהו לוין . נשאר בוינה ומתחיל לעסוק במחקר-תולדות הציונות לפני הרצל ובימי הרצל. משתתף בעתון הציוני הרשמי "די שטימע" וממשיך לפרסם מאמריו בעתונות היהודית-פולנית (נווי דז'ינניק, כווילה בלבוב, נארוד בורשה).
עלה ארצה יחד עם העליה האוסטרית הגדולה בשנת 1938 ומאז משתתף ב"אגוד הציונים הותיקים", באיגוד ותיקי אגודת הסטודנטים "חשמונאים", בהתאחדות עולי אוסטריה ובהסתדרות הציונים הכלליים.
בחוץ לארץ פרסם את הספרים הבאים: "Var dem Vorhang meines Kammertheaters" Blitzgediche und andere lmprovisafionen,Pilarski-Verlag,Krakau,1918."Die Teufelsfrau" Drama in einem Akf)Verlag E. Wojnar,Krakau, 1919(,"Amori canto")Symphonische Dichtng. Verlag E.Wojnar,Krakau,1920( , Blutbrand"