אם כי צעיר מאד הוא כבר תופס לו מקום בחוגי העסקנות הבסרבאית, דבריו מתפרסמים בעתונות המקומית, ואף ממלא מקומם של מורים ותיקים בגמנסיה בה הוא לומד כתלמיד. בן 19 הוא עוזב את ארץ מולדתו ויצא לבלגיה ואח"כ לצרפת ומכשיר עצמו במכונים אוניברסיטאים במדעי הטבע, חקלאות ומדעים סוציאליים (מוסמך אוניברסיטה בננסי צרפת אגרונום). בשהותו במערב הוא מעמיק את ידיעותיו בספרות כללית ובעיקר בזו הצרפתית ממקורות אקדימאים. מתמסר לעבודה ציונית והפצת התרבות העברית, ממיסדי החוג העברי בברוסל, ומפעילי הקרנות הציוניות בבלגיה. עם גמר לימודיו הוא מתכונן לעלות ארצה, אלא שבחזרו לבסרביה גברו עליו סיבוכים אדמיניסיטרטיביים מצד הרשות הרומנית ואסרו עליו במשך זמן ממושך לצאת את הארץ. מיד מוזמן הוא כמורה לטבע ולספרות בגמנסיה בה היה תלמיד ומאז משתקע כבסרביה כמורה ומנהל של מוסדות חינוך עממיים ותיכוניים. בתנאים הקשים של השלטון האנטישמי הרומני הוא לוחם אמיץ להפצת התרבות והחינוך העבריים ברחבי המדינה בקרב הנוער העברי שההתבוללות הרומנית אוכלת אותו בכל פה. מ-1933 בליציאום העברי בבלצי, פאר מוסדות החינוך העבריים ברומניה, מחנך ומדריך אלפי נוער שרבים מהם מילאו את שורות החלוץ ועלו ארצה כבונים וכלוחמים. פעיל בחוגי מרכז "תרבות" כבסרביה, חבר ועדות פדגוגיות שלה, ממחברי תכנית הלימודים של בתי הספר העממיים והעבריים, מחבר ספרי לימוד, בוחן רשמי מטעם המיניסטריון לחינוך, חבר מרכז הסתדרות המורים וכו'. ממשיך בעסקנותו הציבורית בתנועה הציונית (באגף השמאלי שלה פועלי ציון - צעירי ציון) בבלצי זו הוא גם מיסד ועורך את הירחון העברי לספרות לחינוך ולעניני הציבור בשם "שורות". הירחון העברי היחידי ברומניה שהאריך ימים ושהדיו עוברים את גבולות הארץ. הוא מנצל את חופשתו השנתית ועובר את המדינה לארכה ולרחבה, מקהיל כינוסים עבריים, מרצה הרצאות עבריות ורוכש נפשות לבמתו. רק עם שלטון גוגה קוזה (1938) נאסרת הופעת העתון והוא מוציא במקומו קובצים ספרותיים בשם "אודים" ובהם משתתפים גם סופרי הארץ: יעקב פיכ מן, אשר ברש ועוד. באותה תקופה הוא כותב גם באידיש ומפרסם מסות, דברי בקורת, רשמי מסעות ומאמרי פובליציסטיקה בשאלות ציבוריות וציוניות.
בת"ש הוא יוצא לבוקרסט בדרכו לא"י. (בפסח תרצ"ח סייר בארץ). במשך שהותו הקצרה בבוקרסט הוא מנהל את מחלקת עלית הנוער וסטודנטים של המשרד הא"י. בסוף השנה הוא עולה ארצה עם משפחתו.
בשנתיים הראשונות מורה בבתי הספר העממיים ותיכוניים ובמשך שש השנים האחרונות מזכיר כללי של ועד ההורים הארצי, ומרכז את החשובות בפעולותיו: אירגון והסברה, קייטנות, מחנות נופש ובתי הבראה לילדים. אירגון שעות הפנאי של התלמיד תערוכות חינוכיות בעלות היקף ("לנו ולבנינו"), עריכת דו-ירחון "להורים" (ביחד עם יעקב פיכמן, פרופ' פ. שניאורסון ומ. אביגל ) ועוד. כן פעיל בין עולי רומניה וממיסדיו של ארגון יוצאי בסרביה בארץ, חבר הנהלתו וממקימי השכונה לזכר יהדות בסרביה "קרית ישראל", על יד גבעת שמואל.
הוא ממשיך גם את פעולתו הספרותית כמבקר וכפובליציסט. פרסם ב"דבר" והוצאותיו ("אומר" ; "הגה"; "דבר השבוע"; "דבר לילדים"), "הפועל הצעיר", "הדור", "גזית", "מאזנים" ועוד. בצורת ספרים פרסם: מגילת סטרומה, פרשת אנית המעפילים שצללה ב-1942 (הוצאת התאחדות יהודי רומניה בא"י - 1942, תורגם בארה"ב לאנגלית): גורל יהודי רומניה (הוצאת "עם עובד" - תש"ד): החינוך בבית ההורים לא. ס. מקרנ קו (הוצאת "לעם" - תש"ז): תרגם שני ספרי ילדים לק. צ'וקובסקי מרוסית, "שמש גנובה" ו"זבובה זהובה" (הוצאת "מסדה" - תש"ד), וכן ערך עם י. קלינוב את "תקומת ישראל" (אלבום תמונות על תקומת מדינת ישראל, הוצאת "לעם").
אשתו: אסתר בת יוסף אלגורט (ילידת בסרביה).
בתו: עדנה.
מיכאל אסף (אוסובסקי)
נולד בלודז, פולין, בשנת תרנ"ו (3.5.1896), לאביו מנחם ולאמו חנה בת מיכאל יצחק שומיריי. למד בחדרים, בבית-ספר ובשיעורים פדגוגיים ואח"כ היה מורה ומנהל בבי"ס עברי על שם שלום עליכם בלודז. מפעילי השומר הצעיר, ממיסדי החוה החלוצית סיגניובקה ליד לבוב.
עלה לארץ ביום ד' אב תר"פ. עבד בסלילת כבישים, בחקלאות בקבוצת גן שמואל ואח"כ נתמנה למזכיר ועדת התרבות של הסתדרות העובדים הכללית.
נשא לאשה את מרים (גננת) בת יעקב ליכטנשטיין. ב-1925 יצא בשליחות לברלין ושימש מזכיר הועד למען ארץ-ישראל העובדת. שם למד במכון למדעי המזרח מפי הפרופ' אויגן מיטווך ואחרים והשתלם בידיעת השפה הערבית וספרותה.