משחזר לארץ נתקבל לעבודה במערכת "דבר" ונמסר לו ניהול המדור הערבי והנו עורך השבועון הערבי "חקיקת אל-אמר" של ההסתדרות, ומאז שלטון ישראל ביפו עורך העתון היומי "אל-יום". כתב גם ב"הפועל הצעיר" ובעתונים יומיים, שבועונים, ירחונים וקבצים שונים בארץ ובחו''ל ומרצה בצבור וברדיו בעניני הערבים. חבר בועד אגודת "קדם", בחברה המזרחית הישראלית, במחלקה הערבית של ההסתדרות, סגן יו''ר אגודת העתונאים ויצג אותה בקונגרס העולמי של העתונאים (פראג 1947).
פרסם חוברות בשפות שונות על הבעיה הערבית ואת הספרים דלהלן: "תולדות השלטון הערבי" (ב-1935 זכה בפרס ביאליק), חלק ב': "ארץ ישראל תחת שלטון הצלבנים, ה"ממלוכים והתורכים"; "לורנס בחיים ובאגדה" (1935). בערבית: "מאת השנים האחרונות בתולדות היהודים"; "האבטוביוגרפיה של פינסקר - מבוא".
צאצאיו: תמר אשת מנחם צינדר (ת"א), אמנון (מעין-ברוך).
ד"ר אסתר גוברקובסקי
נולדה בנובופאבלובקה, פלך חרסון (אוקראינה), בשנת תרנ"ב (11.3.1892), לאביה הרב יוסף ציינמן רב הקהלה (מצאצאי שושלת האדמו"רים מצ'רנוביל; חיבר ספרים תורניים, חובב ציון נלהב, בקר בארץ לפני למעלה מ-40 שנה) ולאמה פריידה בת הרב מתתיהו פלד , שהיה רב הקהלה לפני אביה.
קיבלה חינוך דתי לאומי, למדה בגימנסיה "קנביבה" באודיסה ובהיותה שם חברה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית היתה פעילה גם בעבודה סוציאלית לעזרת נצרכים ובעבודה הציונית (שקלים, קהק"ל וכו') והיתה באה בחברת גדולי אנשי הרוח הציוניים ("רב צעיר", ביאליק, טשרניחובסקי וכו'). למדה באוניברסיטת פטרבורג והוסמכה לד"ר לרפואה ואח"כ עבדה כרופאה ממשלתית במזריץ' שבווהלין.
ב-1914 נישאה לעוה"ד אלכסנדר גוברקובסקי ובזיווג שני ב-1923 נישאה לד"ר צבי שלמה שולריכטר. ב-1915 ישבה 4 חדשים בכלא הצארי בפטרבורג כאסירה פוליטית.
מ-1921 היתה רופאה בגימנסיה בעיר קולו ליד וארשה ופעלה במוסדות צבור שונים ובעיקר בציונות. היתה חברה בסיעת "על המשמר" של יצחק גרינבוים, יו''ר הועד המקומי של קרן היסוד, צירה בועידות ציוניות ארציות ומארחת בביתה שליחי ציון מכל הסיעות והזרמים, מהארץ ומהמרכזים שבפולין.
ב-1929 עלתה לארץ והשתקעה כרופאה בתל-אביב. השתתפה ביסוד ומשתתפת בפעולות של תחנת ההצלה על שפת הים, אגודת יורדי-ים "זבולון", האגודה לעזרת חולים כרוניים שהקימה ומקיימת את בית-ההבראה "החלמה" ברמת גן, חברה בועד המרכזי של ברית עברית עולמית, התאחדות נשים לשווי זכויות, המועצה הכללית לתעופה ונ.ח.ת. (נשים חובבות תעופה), מועצת הסתדרות (לפנים ברית) הציונים הכלליים, הועד הפועל של התאחדות בעלי בתים ובעלי רכוש ופעילה בעזרה להרבה מוסדות סוציאליים ולאומיים. בשנות 1938/41 היתה נשיאת לשכת "תל-אביב" של בנות ברית. לרגל גידול מספר הפליטים ומחוסרי פרנסה יסדה ב-1939 מטעם הלשכה את בית התה לרעבים (סמטת בית השואבת 18), עומדת בראשו ושוקדת על קיומו והרחבת פעולתו בהתאם לצרכים שגדלו, מגייסת תרומות בכספים ובמצרכים ואף עוזרת למוסד בהלואות בשעת דחקו, המוסד עוסק לא רק במתן ארוחות לרעבים (שמספרם במשך השנה עולה לרבבות), אלא גם חלוקת חבילות מזון למשפחות נצרכות לחגים בהרכב מתאים לפי כל חג וחג - ולפסח תש"ח ותש"ט עלה מספר החבילות למעלה מ-500 לכל חג, ובמקרים של תמיכה במשפחות נכבדות, בצנעה נשלחות ארוחות וחבילות הביתה על חשבון המוסד. כן מכיל הדו"ח של המוסד גם פעולות סעד ל"לקוחותיו" גם בשטחים אחרים (עזרה רפואית, ריפוי שיניים, התאמת משקפים, חלוקת בגדים ונעלים, תרומות במזומן, סידורים בביתחולים, בבית הבראה ובעבודה).