בבחירות למועצת עירית תל-אביב בראשית 1936 היתה מועמדת ברשימת התאחדות בעלי בתים, ואחרי פטירת הד"ר יוסף פומרוק נכנסה היא במקומו ומיצגת במועצה את בעלי הבתים יחד עם סעדיה שושני ויהודה מ. טוקטלי , אך פעילה בעיריה בעיקר בענינים כלליים לטובת המוני התושבים ועקרות הבית, יו"ר ועדת בית הכנסת אורחים וחברה בועדות לחינוך ולשיכון, משפיעה ונלחמת בעד הגדלת העזרה למוסדות חסד ומזניחה את עבודתה הפרטית.
בתקופת המתיחות הגדולה בין ההגנה ובין לוחמי המחתרת (שנקראו "פורשים") השתמשה בכל מלוא השפעתה בצבור ובמועצה העירונית למנוע מלחמת אחים בישוב.
בתה: אלה אשת אמנון דרורי בפרדס חנה (בן הסופר ד. בר-דרורא ז"ל).
ישראל בר-יהודה (אידלסון)
נולד בקונוטופ, אוקראינה, בראשית תרנ"ו (.15.11 1895), לאביו ברוך (מנהל חשבונות, ממשפחת אברהם אידלסון עורך ה"ראזסוויט", מהנודעים בתולדות הציונות ברוסיה) ולאמו בלומה מיכלה בת השל קריצ'בסקי. גמר בי"ס ריאלי ביאקטרינוסלאב (דניפרופטרובסק) ולמד עד 1917 במכון למהנדסי מכרות.
ב-1917 נשא לאשה את בבה לבית טרכטנברג. ב-1909 הצטרף ל"צעירי ציון", אח"כ נכנס לועד האגודה, לועד הגלילי הציוני ביאקטרינוסלאב (עם אינג' ברוק, ברוך ספיבק, חיה ליכטנשטיין-וייצמן), מ-1917 חבר מרכז צעירי ציון לרוסיה (יחד עם קפלן, ברודני, א. לוינסון ) ומ-1921 מזכיר מרכז צ.צ.-צ.ס. באותה שנה נאסר בועידת החלוץ בחארקוב וב-1922 נאסר שנית בקיוב והוגלה לגליל זיראניה שעל חוף הים הלבן. בראשית 1923 שוחרר על-ידי "החלפה" ויצא דרך ליטא ודאנציג לברלין. שם השתתף בפעולות להקים מחדש את הברית העולמית של צ.צ.-צ.ס. והיה מזכירה עד לאיחודה עם פועלי ציון (וינה 1925) ומאז היו הוא וב. לוקר שני מזכירי משרד הברית המאוחדת. מ-1925 ואילך השתתף כציר בכל הקונגרסים הציוניים ברשימות המפלגות שהשתייך אליהן ונבחר לועד הפועל הציוני וב-1947 לנשיאותו.
עלה לארץ ב-1926. היה חבר מרכז "אחדות העבודה", מזכיר מועצת פועלי פתח תקוה (נדון במשפט ראשון של עומדים במשמרות למען עבודה עברית בפ"ת בסוף 1927). ב-1928/29 עבד בכבישים אח"כ היה מזכיר ועדת הבקורת המרכזית של ההסתדרות (עם ישראל גורפינקל-גורי) .
בסוף 1930 הלך להתישבות בקיבוץ יגור. עבד בכרם ובמזכירות הקיבוץ, במוסדות המפלגה (אחדות העבודה ואח"כ מפא"י), במזכירות הקיבוץ המאוחד (מזכיר, אח"כ מרכז ועדת הבטחון: השתתף בפעולות התישבות והגנה ובהתחלה ליסוד הפלמ"ח), ומפעם לפעם שוחרר מהעבודה הצבורית לעבודה במשק. חבר הועד הפועל של ההסתדרות, חבר במועצה החקלאית, חבר באסיפת הנבחרים בועד הלאומי והנהלתה וזמן מה גם בהנהלתו.
ב-1946 היה מזכיר מועצת פועלי יפו-ת"א, היה ציר ההסתדרות בשלשה כינוסים של האינטרנציונל הבינלאומי (לונדון 1945, פאריס 1946, פראג 1948). עם הפילוג במפא"י עבר לתנועה ל"אחדות העבודה" והיה חבר מרכזה וזמן מסויים מזכיר המרכז, ואח"כ הצטרף עם סיעתו לאיחוד הראשון עם פועלי ציון ולשני עם "השומר הצעיר" למפ"ם וממלא תפקידים בהנהגתה.
ב-1945 השתתף בכינוס הציוני הראשון בלונדון אחרי מלחמת-עולם ב'. היה חבר הנשיאות של "הקונגרס למען השלום" והנו סגן חבר הועה"פ של ההסתדרות.
פרסם מאמרים בהוצאות צ.ס. ברוסיה, "באפרייאונג" (וארשה), "אונזער ווארט" (קובנה, וארשה) וכו'; "קונטרס", "דבר", "הפועל הצעיר", "לאחדות העבודה", "על המשמר", "מבפנים", "צרור המכתבים" ובעתונות מפלגתית.
חבר מרכז מפ"ם והועדה הפוליטית שלה.
ב-1949 נבחר לכנסת הראשונה של מדינת ישראל והנו בה מרכז סיעת מפ"ם, חבר ועדת הכנסת ובוערותהמשנה שלה לתקנון ולחסינות, חבר ועדת חוקה, חוק ומשפט.
בספטמבר 1949 השתתף במועצה של ציוני אירופה ואפריקה בפריז.
בתו: רבקה (חברה בקיבוץ בית הערבה, מקודם ליד שפך הירדן לים המלח ואח"כ בכברי).
טוביה (טבל) חפץ
נולד באיליה (רוסיה הלבנה), בשנת תרנ"ט (7.9.1899) לאביו משה אריה , ולאמו מלכה ממשפחת דימנטשטיין .
קבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה, השכלה כללית בגימנסיה בוילנה ובאוניברסיטה בברלין.
ב-1930 נשא לאשה את בת שבע בת מאיר גורל.