משנת 1917, שנת המהפכה ברוסיה, היה פעיל ב"צעירי-ציון" ו"החלוץ" בנסביזש. בתמוז 1920 יצא עם קבוצת חברים ובני- עיר ואחרי נדודים ותלאות הגיעו לחוף יפו, בי"ב חשון תרפ"א (1920).
עבד עם "קבוצת נסביזש" כפועל חקלאי במושבות רחובות וגדרה. עם "חבורת צריפין" בסלילת הכבישים צרפנד, עפולה-נצרת, ראשון לציון-בית דגון. וכפועל בנין, בתל-אביב (בנין תחנת החשמל לרוטנברג) ובלפוריה.
שאף לחיי קבוצה ובחפושיו שהה בקבוצות בבארטוביה וגן-שמואל. מראשית תרפ"ו נתקבל כחבר בקבוצת דגניה-ב'.
עבד בענפי המשק ומשנת 1939 בהוראה בבית-ספר לילדים ונוער עולה. החל מט"ו בשבט תרפ"ה (1925) פרסם שירים ורשימות ספרותיות ב"הפועל הצעיר", "דבר", "הדים" "מאזנים", "ניב הקבוצה", "במעלה" ו"דבר לילדים''.
קבצי-שירה: "השבלים פנימה" (הוצאת א. י. שטיבל, תרצ"ד): "לילות במצור" (הוצאת "במעלה", תרצ"ז); "בקבוצה" (הוצאת "גורדוניה", תרצ"ח).
משורר וחלוץ שירת הכפר-הקבוצתי. המביע את חויותיו של האדם הצמוד לאם-אדמה.
לרבים משיריו חוברו מנגינות על-ידי המוסיקאים: ש. פוסטולסקי, א. בן-חיים, מ. זעירא, מ. רבינא, ש. הופמן, ג. ד. לוי, מ. לב ואלי הלפרין - המושרים בפי העם.
משיריו תורגמו לשפות: אידית, פולנית, גרמנית, אנגלית, רומנית, צ'כית והולנדית.
חבר "אגודת הסופרים" ו"קלוב פא"ן" העברי.
נשא לאשה את לאה בת משה ורבקה דנציגר (מכפר יהושוע).
צאצאיו: יובל, מיכל, חמוטל.
יצחק יצחקי (לישבסקי)
נולד בריבניצה (אוקראינה), ה' בחשון תרס"ב (11.10.1901), לאביו פנחס לישבסקי (מפעילי הציונות באוקראינה) ולאמו חיה בת אברהם חייקיס. קיבל חינוך עברי וכללי. שנתים למד משפטים באוניברסיטה פאריס (1925-27).
היה פעיל בתנועת "החלוץ" ברוסיה, בימי המהפכה האוקטוברית התגייס לפלוגת הגברדיה האדומה.
ב-1920, שנה בטרם עלותו ארצה, התעכב בקושטא (תורכיה) וארגן שם עליה חלוצית בלתי-ליגלית, שהעפילו לארץ. גייס שם נשק וציוד שהועברו ל"הגנה" בארץ בפרוץ הפרעות ביפו, בראשון למאי 1921.
בנובמבר 1921 עלה לארץ.
עבד בחבורת העבודה לייבוש הביצות בגוש נוריס בעמק, בפלוגת הבנין והבטחון של גדוד העבודה בעיר העתיקה בירושלים (1922), בפלוגת החוצבים בירושלים, בקבוצת הבנין בתל-אביב (1923-25). מאז עבר לעבוד בתנועת הפועלים.
ב-1923 ייצג את הרוב בועידת הסתדרות פועלי הבנין של "פועלי-ציון" ובלתי מפלגתיים בת"א, אחרי שהסיעות "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר" היו במיעוט. והמיעוט עזב אז את הועידה.
כל השנים היה בהנהלת "פועלי-ציון" ועבד יחד עם חבריו: זאב אברמוביץ, יעקב זרובבל, ניר, ארם, פנחס שניארסון ועוד.
ב-1924 נאסר בת"א באשמת ארגון הפגנת פועלים מחוסרי עבודה, בתביעה להעסקתם בעבודות ממשלתיות.
בהיותו בחו"ל השתתף בעבודת תנועת הפועלים היהודית והעולמית. השתתף מטעם פועלי-ציון בקונגרס האנטיאימפריאליסטי של העמים המשועבדים (1927) ונבחר למועצה העולמית של הליגה האנטיאימפריאליסטית.
באותה שנה השתתף כמוזמן בועידות המפלגות הקומוניסטיות באירופה המערבית. ב-1928 נאסר בעמק יזרעאל, באשמת נשיאת הרצאות נגד ממשלת המנדט, וישב במאסר בבית-שאן.
פעל להגברת התנועה המרכסיסטית השמאלית. השתתף בהקמת הסתדרות הנוער המרכסיסטי ע"ש ב. בורוכוב, והספריה המרכסיסטית ע"ש מרכס ואנגלס.