חינוכו ברוח היהדות בבית אביו עזרו לו לשוות אופי שרשי לשידורים.
מאז נובמבר 1947 ועד 15 במאי 1948 דאג להקמת המשדר העברי בתל-אביב ולשיפורו. הקים את כל המנגנון הדרוש והכשיר אותו לקבל על עצמו את התפקיד של תחנת שידור של מדינת ישראל.
זכה והיה הראשון שהשמיע את הדברים ב"קול ישראל": "הנכם מאזינים ל"קול ישראל" - תחנת השידור של מדינת ישראל. ניצח על העברת הטקס של הכרזת המדינה ב"קול ישראל".
הועבר למשרד החוץ כסגן מנהל המחלקה לחבר העמים הבריטי.
כחלוץ השידור העברי בארץ הוטל עליו לסייע בידי הסוכנות היהודית להפעיל את השידורים לגולה בשם "קול ציון".
חבר הועדה לשפור המבטא העברי שליד ועד הלשון העברית.
בניו: רמי, אורי.
יהודה יערי (וואלד)
נולד בטרנובז'ג (גליציה. בפי היהודים נקראה ל שמה העתיק דזיקאב), בראש חודש כסלו תרס"א (23.11.1900), לאביו חיים יוסף בן ר' צבי וואלד (סוחר, מצאצאי משה סופר מפשעווארסק, בעל "אור פני משה"' פירוש לתורה, מתלמידי הבעש"ט), ולאמו פסיה בת אהרן נח כהן (קאהן) מגלאנוב (גליציה).
קבל חינוך מסורתי בחדר וכללי בבית הספר העממי.
עלה ארצה בשנת 1920 עם ראשוני העליה השלישית. עבד בסלילת כבישים בצפון (כביש חיפה-ג'ידה, נצרת-עפולה), בהכשרת הקרקע לקרית ענבים, ייבוש ביצות העמק. ממיסדי בית אלפא. היה רועה צאן וחקלאי.
בשנים 1928-29 למד בארצות הברית את תורת הספרנות ב-Columbia University N.Y. וב-Praff Institute Library School,Brooklyn קבל תואר של ספרן וביבליוגרף מוסמך.
עבד כספרן בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. היום עובד כחבר הנהלת הלשכה הראשית של קרן היסוד בירושלים.
סופר, מחבר סיפורים ומחזות. רוב הכתבים נתפרסמו תחילה בעתונות, בשבועונים ובירחונים בארץ ותורגמו לכמה שפות.
נשא לאשה את עלי בת אברהם גרוס. ספריו: כאור יהל (הוצאת ארץ ישראל, תל-אביב, תרצ"ז. הוצאת מסדה, תל-אביב, תש"ה), דרכי איש (הוצאת דבר תל-אביב. ספרון ידיעות אחרונות, תלאביב), באהלים (הוצאת ארץ ישראל, תל-אביב), שלומיאל מצא צל (הוצאת עופר, ירושלים. מהדורה מהודרת בשלוש מאות טפסים ירושלים, ליאון המדפיס), Prisoners of Hope (עשרה סיפורים מתורגמים לאנגלית, הוצאת המחלקה לנוער), ארבעים יום על הים (מחזה בשלש מערכות, הוצאת דרום,ירושלים, תרצ"ח), When The Candle Was Burning )London Gollanz, 1947(.
בנו: מנחם אליהו.
יצחק פרנקל
נולד באודיסה בשנת תר"ס (10.8.1900), לאביו יוסף צבי (סוחר, בר-אוריין, מתיחס לר' לוי יצחק מברדיצ'ב), ולאמו יוכבד בת רפאל כשר. קבל חינוך מסורתי בחרקוב בחדר מתוקן, בו למדו גם רוסית. משם עבר ללמוד בבית ספר יהודי-רוסי באודיסה. המשיך בישיבה של הרב בודילקיס. בשנת 1916 נכנס לבית ספר לציור באודיסה.
שנת 1918, בה סיים את לימודיו בבית ספר זה, היתה שנת מהפכה באמנות לא פחות ממהפכה בחיים. הקצף יצא על האקדמיזם והנטורליזם, השתלטו הפוסטאימפרסיוניזם, האכספרסיוניזם והקוביזם. הציור הדינמי והפלאקאט הזועק. אקסטאר, המהפכנית הסוערת קבעה את פני האמנות.
באותה תקופה הוא נאחז בדרך ציורו של סיזאן. בשנת 1919 עלה ארצה באנית רוסלן. באניה זו בה נסע גם פרופ' יוסף קלויזנר , חזרו ארצה מאות שליחי הישוב הישן שנתקעו בגליציה לימי מלחמת העולם. הם סיפרו לצייר הצעיר על צפת ופלאיה והלהיבו את דמיונו. עלה לצפת ומצא בה כר נרחב לביטוי דינמי.
נסה להקים סטודיו לציור בנגריה של הגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. לקראת חגיגות פורים תר"פ עמדו לפתוח תערוכת תמונות. אך לרגלי מאורעות תל-חי נדחה הדבר.
ייסד עם הציירים קונסטנטינובסקי, הגב' חד-גדיא (אשתו הראשונה של רפאל אבולעפיה ) והפסל הלפרין, קואופרטיב לעבודות דיקורטיביות לממכר.
יצא לפריס (1920) לאחר שהות קצרה והצגת תערוכה באלכסנדריה.
בפריס חי בדחקות רבה. גורש מחדר מגוריו ולן