תקופה ארוכה ברחובות ותחת לגשרים בתנאי רעב וזוהמה. תקופה זו נחרתה עמוק בנפשו הסוערת.
בעזרת מר וורמסר מעוזריו של הברון רוטשילד קבל סטיפנדיה כדי ללמוד באקדמיה לציור "בו ז'אר" בהנהלתם של פרופ' פלמנג ולה-זה לרמון. הציג את תמונותיו מנוף הארץ בסלון "דה אוטון" וזכה להערכות בעתונות הצרפתית מפי המבקרים הידועים: מוריס רינאל, ולדמר ז"ורז, פרנציס קרגו ואחרים.
באותה תקופה נאחז בפיקאסו ובקוביזם הטהור שלו. גם בדרך האבסטקט הציורי ואף בצבעים נכרת השפעה זו. תמונותיו בסגנון זה הוצגו בשנים 1923-25.
ב-1922 נשא לאשה את יהודית לבית יבנין ובזיווג שני נשא בשנת 1927 את מרים בת אליעזר אניספלד.
בשנת 1926 חזר ארצה כקוביסט, אבל לא התמיד בקו זה. הן חוויות הסבל שלו בפריס והן המציאות בארץ ציוו עליו לחפש את הדרך לתוכן ולצורה אנושיים- מוחשיים.
פתח סטודיו לציור על יד ועדת התרבות של הסתדרות העובדים ב-1926. שלש וחצי שנה התמיד סטודיו זה והוציא תלמידים רבים, מהם ידועי שם היום בציור הארצישראלי: לבנון, הנדלר, קסנוגי, אריה נבון, הולצמן, ז'ניה ברגר. פעם ראשונה למדו את דרכי אמנות הציור המודרני הצרפתי.
בסוף 1929 נסע שנית לפריס ושהה שם עד 1934. סידר תערוכות עצמיות והשתתף בסלונים רבים. שם עבד גם בציורי "פריסקן" על קירות.
בתקופת ביקורו השני בפריס צעד צעד נוסף מהאבסטרקציה לציור הריאליסטי.
לאחר שובו בא לירושלים והציג שם פעמים מספר את תמונותיו. על בדים גדולים צייר את סלעי ירושלים, את מראות העיר העתיקה, את בית הכנסת של ר' יהודה החסיד (נרכש על ידי המוזיאון בפילדלפיה).
ירושלים וצפת משמשים לו שוב ושוב נושאים לעבודתו. בתל-אביב עבד הרבה בשביל תיאטרונים ובפורטרטים של אנשי שם.
בשביל ה"אהל" צייר את התפאורות ל"מסעות בינמין השלישי", "היער", "יושה עגל", "אחים אשכנזי", "הקמצן", "דישראלי", "הילד איננו", "שומרי החומות".
בשביל "הבימה" צייר תפאורות ל"אנוסים", מירלה אפרת", "בנות הנפח", "האדם והשטן", "בערבות הנגב".
בין הפורטרטים שלו ידועים: י. ברטונוב, א. שלונ סקי, ח. רובינה, י. קרני, מ. הלוי, מסקין. הוזמן להכין תמונת ענק של פתיחת הכנסת הראשונה. בה יצוירו כל חברי הכנסת ואורחים נכבדים.
כעת מכין פורטרטים של ראשי צבא ההגנה לישראל ותמונת ישיבת המטכ"ל בראשות דוד בן גוריון , שר הבטחון וראש הממשלה.
הציג תערוכה של ציורי צפת על בתי הכנסת והמסתורין שלה.
בשנת 1948 השתתף בתערוכה בינלאומית בוינציה וזכה להערכות בעתונות הבינלאומית.
תמונותיו נרכשו על ידי מוזיאונים רבים בעולם (אנגליה, צרפת, אמריקה). בארץ במוזיאון תל-אביב, בקריה ובמוסדות לאומיים.
זכה בפרסים: פרס עירית תל-אביב ובפרסים של אגודת הציירים בשנים: 1937, 1939, 1941, 1943, 1945 ו-1948.
בניו: אליהו (רב סרן בצ.ה.ל.), נחום (בוגר בית ספר לקצינים בימיה). מאשתו השניה: מרים, אליעזר (תלמיד בית הספר לקצינים בימיה).
משה פדרמן
נולד בירושלים, א' אדר ב' תר"ן (1.3.1890), לאביו ר' אשר בן ר' אברהם סופר סת"ם בן סופר סת"ם (ראה כרך א', עמודים 436, 465) ולאמו פייגה ביילה בת ר' שמואל כהן מנובוהרודק (ממשפחת הגאון ר' יצחק אלחנן מקובנה).
למד בתלמוד תורה ובישיבת "עץ חיים", הצטיין בתפיסה ובזכרון והרבה להטריד את מלמדיו בקושיות ובשאלות ובחיפוש הגיון בלימודיו.