בן 15 התחיל לעבוד מחצית היום בכריכיה של איסר הירשברג ברחוב היהודים שבעיר העתיקה ומחצית היום עסק בלימודי תורה ובשיעורי ערב לשפות ולידיעות כלליות מטעם החברה "למען ציון" בהנהגת ר' מרדכי אדלמן . בן 17 הצטרף לתנועת "פועלי ציון" מיסודם של החלוצים מרוסיה בני העליה השניה, הפיץ את רעיונותיה לציונות סוציאליסטית ולהחלפת הבטלה של קבלת "חלוקה" בעבודה פרודוקטיבית בחוגי הנוער של הישוב הישן, ובזה רכש לו שונאים רבים שהציקו לו עד כי נעשה צר לו המקום בירושלים והחליט לצאת אל העולם הגדול.
בפורט סעיד נתקבל לעבודה במחסן הפחם באניה המפליגה לאוסטרליה ונסע בה עד הודו. שם התפרנס זמן-מה כמתורגמן, חקר את חיי השבט בני ישראל", שלא היה ידוע ביותר בין יהודי העולם, ואח"כ פרסם עליו בעתונות היהודית בארגנטינה רשימות ומאמרים שהועתקו בעתונות היהודית באירופה ובצפון-אמריקה ועשו רושם של תגלית. מהודו נסע לאוסטרליה ומשם דרך מערב אירופה ב-1911 לארגנטינה, ובכל המקומות עשה תעמולה בעד ציונות סוציאליסטית ובעד עזרה קונסטרוקטיבית ליהודי ארץ ישראל במקום ה"חלוקה".
בארגנטינה נכנס לעבודת ארגון ותעמולה בתנועת "פועלי ציון" ובמערכת שבועונה "אונזער צייט" ובעתונות האידית בכלל. ביחוד עשו רושם כתבותיו מחיי היהודים בעולם ומאמריו הפולמוסיים נגד שיטות המינהל של פקידות חברת יק"א במושבות החקלאיות היהודיות בארגנטינה.
ב-1914 חזר לארץ ועמד להוציא ספר שירים שכתב, אך כתב היד נשרף במלחמת-העולם א'. בראשית המלחמה גורש מצרימה בין יתר נתיני רוסיה, עבד שנתים במחלקת הפליטים של השלטון, ובסוף 1916 חזר לארגנטינה ולעבודתו במפלגה ובעתונות. היה פעיל בתנועה למען ארץ ישראל העובדת והשתתף כציר בועידותיה בדרום-אמריקה ועזר לשליחי הקרנות וההסתדרות שבאו מהארץ.
ב-1926 נשא לאשה את קריינה בת מרדכי ראקיטא, מראשוני המתישבים במושבה החקלאית נרסיס לוין בארגנטינה.
בסוף 1935 חזר לארץ ובשנים האחרונות עובד הוא בשרות הסוכנות היהודית מטעם המחלקה לקליטת עולים.
בארץ פרסם ב"דבר", "הגה", "משמר", "במעלה" ו"דבר השבוע" מאמרים ורשימות מחיי היהודים ותנועת הפועלים היהודים בגולה, שולח לעתונות היהודית בארגנטינה רשימות וכתבות על הנעשה בארץ ומכין לדפוס את הספרים שכתב על נושאים מחיי הישוב, מחיי הישובים היהודיים בדרום-אמריקה, תפקיד האדם בחייו וזכרונות.
בנותיו (היו פעילות בארץ ב"הנוער העובד"): צפורה אשת מרדכי צור, חיה.
רחל כהן-כגן (לוברסקי)
נולדה באודיסה (רוסיה), בתרמ"ח (4.3.1888), לאביה יעקב לוברסקי (סוחר, מחובבי ציון הראשונים, ממיסדי החברה לעזרה לבעלי מלאכה ואכרים יחד עם אגרונום אטינגר) , ולאמה מרים בת משה ברשטיין, גמרה גימנסיה באודיסה והמשיכה בלימודיה באוניברסיטה שם, במקצוע המתמטיקה, אח"כ עוד למדה בפטרוגרד בקורסים של פרופ' לסגפט, בשנת 1913 נישאה לד"ר נח כהן מטשקנט (היה רופא "הדסה" ביבנאל), בתור סטודנטית היתה פעילה במפעלי עזרה יהודיים שונים. לאחר פרוץ המהפכה נהלה באודיסה את משרד רישום המצב האישי (נשואין, גטין, לידות, מיתות), מטעם השלטונות הסובייטיים.
בשנת 1919 הגיעה ארצה באנית "רוסלן".
התישבה בחיפה. היתה חברת הועד הפועל של ועד הקהלה. במשך 17 שנה יו"ר הועדה לעזרה סוציאלית.
השתתפה בכל ועידות ויצ"ו בג'נף ובציריך. נבחרה לאספת הנבחרים וניהלה את המחלקה הסוציאלית של הועד הלאומי. היתה בין החברות המתנדבות הראשונות, שבקרו בבתים בירושלים אצל משפחות שנזקקו לעזרה. דאגה להכניס את הילדים לגן ולביה"ס. דברה על לב האשה שתלמד עברית ותעלה את רמתה התרבותית. יחד עם "הדסה" יסדה אז הסתדרות נשים עבריות, שאח"כ היתה לויצ"ו הא"י. בשנת 1946 נבחרה כיו"ר ויצ"ו.
מטעם רשימת ויצ"ו נבחרה לכנסת הראשונה והיא חברה שם בועדת החינוך ובועדת חוק ומשפט.
בניה: אליהו (פיסיקאי), מיכאל (חיל בצ.ה.ל.).
אריה ליפשיץ
נולד בקרקוב (פולין), ח' בכסלו תרס"ב (19.11.1901) לאביו יעקב (חסיד, מתיחס לתוספות יום-טוב) , ולאמו מרים בת יצחק שטרנברג. קבל חינוך דתי בחדר, אח"כ בישיבה. במקביל למד