החומות", "ליד הדרך" וכו', שנדפסו ב"השלוח" הורשאי, בעריכת ח. נ. ביאליק . בימי "המשבר" הידוע, כשחלה הפסקה בהופעת "השלוח", נענה לקריאת י. ח. ברנר הלבבית מלונדון, ל"המעורר", בו נדפסו: "תלוי", "עייפים", "טיול" ועוד. עם חיסול "המעורר" יצא קובץ "רשימות" שלו על ידי י. ח. ברנר (לונדון, תרס"ח).
והנה בא גם ברנר ללבוב! פגישתם האישית הראשונה של שני החברים הללו כאן היתה לשניהם חוויה גדולה, ועם כל הבדלי האופי שביניהם, נתקרבו איש אל אחיו מאד, תוך מגע נפש בנפש, עסקו יחד בעריכת ה"רביבים" ו"חידדו זה את זה" בכמה הלכות ספרותיות.
מקץ שנה, לאחר שברנר עזב את גליציה ועלה לארץ, ערך שופמן בלבוב את הקובץ "שלכת" בסיועו של אשר ברש , סופר מתחיל עדיין. בקובץ זה נתפרסם סיפורו "אהבה".
בשנת 1913 עבר מלבוב לוינה. כאן בילה, מנותק מעולם-חוץ, את ימי מלחמת העולם הראשונה, התידד עם צבי דיזנדרוק ושניהם הוציאו את הירחון הקטן, שלא האריך ימים - "גבולות".
עם גמר המלחמה, משהופיע באופק א. י. שטיבל עם מפעליו הספרותיים הגדולים, התחיל משתתף ב"התקופה" הורשאית וב"מקלט" הניו יורקי (בעריכת י. ד. ברקוביץ).
בשנת 1921 נשא לאשה את אנני רות בת אלכס פלאנק, ועבר עמה לשטיריה והתיישב בפרבר-גראץ (וצלסדורף). כאן נולדו לו בנו משה ובתו אסתר וכאן כתב את סיפוריו: "אדם בארץ", "לפנים בישראל", "אור חדש" ועוד.
בשנת 1938 עלה עם משפחתו לארץ והתיישב בתל-אביב. מפרסם בקביעות ב"דבר" דברים בלטריסטיים קטנים, מעין "שירים בפרוזה" וגם עיונים קלים בשם "שתים שלוש שורות", שמקצתם הופיעו במקובץ: ("בטרם ארגעה", "במלקחיים") וגם בכתבי עת אחרים.
מפרסם בקביעות ב"ידיעות אחרונות" רשימות קטנות בשם נצנוצים. ספריו: "סיפורים וציורים" ("תושיה", ורשה, תרס"ב), "רשימות" (הוצאת י. ח. ברנר, "המעורר", לונדון תרס"ח), "כתבי ג. שופמן" (הוצאת "מוריה", אודיסה, תרע"ד), "כתבי ג. שופמן" - בארבעה כרכים (הוצאת שטיבל, תל-אביב, תרפ"ז-תרצ"ה), "בטרם ארגעה" (הוצאת "עם עובד", תש"ב), "במלקחיים" (הוצאת "שעה לקריאה", תש"ד).
עתה עומד "עם עובד" להוציא את כל כתביו בחמשה כרכים. בעד הכרך הראשון, שהופיע בשנת תש"ו, קיבל את פרס ביאליק.
תירגם: "כתבים נבחרים", לפטר אלטנברג, שני מחזות של אנטון צ'יכוב ("בת שחף" ו"גן הדובדבנים") ו"קיין וארתם" למקסים גורקי. ערך: "שלכת" (לבוב תרע"א), "גבולות" (ירחון, יחד עם צבי דיזנדרוק, וינה תרע"ט-תרפ"א), "פרט" (וינה, תרפ"ד), "מעט מהרבה" (מאסף סופרי ארץ ישראל, תל-אביב, תש"ז).
אמן הרשימה הקצרה, הפיוטית והממצה.
צאצאיו: משה (חבר עין-חרוד), אסתר אשת דוד מנחם. אחיו הגדול משה הנזכר לעיל, מת כבן ארבעים, במינסק. אחיו ואחותו הצעירים, זליג וחסיה , נספו בשואה הגדולה, באורשה.
יצחק (ריכרד) קאופמן
נולד בפרנקפורט דמיין (גרמניה), בשנת תרמ"ז (20.6.1887), לאביו היינריך יצחק (סוחר) ולאמו הלנה בת סלי בליוויס. גמר את הגימנסיה בפרנקפורט ונסע ללמוד בבתי הספר הטכניים הגבוהים בדרמשטט מינכן.
משנת 1912 הוא "אדריכל ומתכנן ערים".
בשנים 1912-1915 היה סגנו של פרופ' מצנדורף באסן (גרמניה). יחד אתו תכנן בין היתר את בנין המושבות של קרופ וישובים אחרים בגרמניה. בשנת 1915 גוייס לצבא הגרמני. עם כיבוש אוקראינה בשנת 1918 הגיש תכנית בניה לחרקוב וקבל פרס ראשון.
אחר תום מלחמת העולם הראשונה (1919-20) עבד במחלקה הטכנית של עירית קריסטיניה (אוסלו, נורבגיה). קבל פרסים בהתחרויות לבנין ערים בגרמניה ובנורבגיה.
בשנת 1920 עלה ארצה.
בשנת 1922 נשא לאשה את בת-שבע בת לאופולד גלב.