חברה בועד "בת ציון" של "בני ברית", חברת הועד של ויצ"ו, עובדת סוציאלית, בועד למען האסיר, בועד למען החייל והעולה החדש.
פעילה ב"משמר העם'' (בעלת "אות שרות"). פרסמה מאמרים בעתונות הציונית בגרמניה על החינוך בארץ. כמו כן בעתונות של הגננות בארץ.
צאצאיה: דבורה-קלרה אשת רב סרן שלום חרמון (היתה 3 שנים בפלמ"ח), אליהו (פיליפ-אדולף ) חבר פלמ"ח, נפל בהתקפה על גשר א-זיב בי"ז סיון תש"ז (נולד ה' תשרי תרפ"ז).
יוסף (יוס'לה) רוזנבלאט
נולד כ' אייר תרמ"ב (1882) בעיר ביאלה צרקוב ("שדה לבן" בפי היהודים, מקום מפורסם בחזנים שיצאו ממנו ונודעו לשבח בתפוצות ישראל ברוסיה ומחוצה לה), פלך קיוב (אוקראינה), בן ראשון אחרי הולדת 13 בנות לאביו רפאל שלום ראטוש (אחרי הפרעות החליף את שם משפחתו לרוזנבלאט), סוחר יינות ונודע כש"ץ משובח, ולאמו רבקה לבית פרילוצ קי (ממשפחת חזנים, ביניהם החזן הנודע ר' ירוחם הקטן , ואחותו של ר' גדליה , המזמר בחצר הרבי בשטיפאנשט).
בן 7 עברה המשפחה לסאדיגורה שבבוקובינה, וכבר אז נתפרסם הילד כאמן השירה והתפילה החזנית בנוסח חסידי, שלמד בראשונה מאביו ואח"כ משמיעת חזנים שונים. בן 8 כבר נודע כ"ילד פלא" ואביו ערך אתו ועם אחיו הצעיר לוי (הילד ה-15 והבן השני במשפחה: היה אח"כ חזן בהאמבורג ובסוף בטארנוב ושם נספה בגיטו ב-1942) סיבובים להשמיע את זמרתו לקהל רב באוקראינה, פולין גליציה והונגריה; ובן 14 החל לחבר קומפוזיציות של זמרה דתית, שיצאו אח"כ בחוברת "תפילות יוסף". בינתים למד תורה ובתקופת חילוף קולו למד בשקידה בישיבה.
בן 17 נתמנה לחזן בבית-הכנסת הגדול של קהלת מונקאץ', שהיתה אז קהלה חסידית גדולה ומפורסמת בצפון הונגריה (כיום אוקראינה הקארפאטית), ואחרי שנים אחדות, כשנתפנתה משרת חזן בקהלה הגדולה והמפוארת בפרסבורג ו-40 חזנים הציעו את שרותם והוזמנו לתפילה לנסיון, נבחר האברך הצעיר מבין הארבעים.
נשא לאשה את טויבה בת השו"ב ר' יודל קויפמן (אחותו של שמואל קויפמן , חזן בקראקוב).
בפרסבורג הוציא את ספר-חיבוריו השני "זמירות יוסף". משם פשטה תהלתו בכל תפוצות ישראל באירופה והוזמן ב-1912 כחזן ראשי בהאמבורג. כשנתפנתה משרת חזן בבית-הכנסת "אוהב צדק" של יוצאי הונגריה בניו-יורק, שהיה מפורסם בחזניו הטובים ביותר, שלחו הגבאים משלחת אל ר' יוס'לה להאמבורג והביאוהו לכהן אצלם במשכורת של 10.000 דולר לשנה, וכיהן בה 13 שנה, ופעם קיבל בשיקאגו בעד תפילת ימים נוראים בלבד 15.000 דולר. ואכן לא בחנם שילמו לו סכומים "אגדתיים" כאלה והכתירוהו בתואר "מלך החזנים". קולו היה נקי ומצלצל בכל הרגיסטרים, מצוין בטמפרמנט ולהט, וירטואוזיות קולית בלתימצויה, והמבקרים המוסיקליים בעתונים כתבו עליו שהוא מסוגל לבצע לבדו תכנית שלמה של אופרה, בהיותו בעל קול באריטון-טנור-סופראנו, סלסול-פאלצט דק מן הדק, קול אדיר וזך וחודר ללבבות, וכאדם בעל להט דתי אמתי ושומר מצוות. ידע להכניס נשמת חיים במלים שבתפילות ולהרטיט את מיתרי הרגש הרליגיוזי בנפשות יהודים פשוטים ובני עליה כאחד, ואף עיניו של אדמו"ר מפורסם זלגו דמעות לשמע שירתו. גם לא-יהודים הוקסמו מצלילי שירתו, אף אם לא הבינו את תכנה, ונישאו על כנפי צליליו לעולם עילאי של יופי וטוהר. הודות לסגולה המיוחדת של קולו, להמסר בכל טהרו בתקליטים, נתאפשר לרבבות ולמאות אלפים ליהנות משירתו גם מרחוק, אך אפשרות זו לא ציננה את הכמיהה לשמעו ולראותו מקרוב.
מובן מאליו, ששכרו בעד תפילות וקונצרטים לשירה דתית ותקליטים הכניסו לו סכומים עצומים. אך הוא ידע יופי וסגנון לא רק בהכנסת כספים, אלא גם בהוצאתם והיה תורם בקביעות סכומים גדולים למוסדות תורה וחסד ולעזרת נצרכים באופן פרטי, וגם מקולו ומתקליטיו תרם בנדיבות. במלחמת עולם א' הופיע ב-40 קונצרטים לטובת הג'וינט לעזרת נפגעי המלחמה באירופה וגם מתקליטיו תרם לקרן העזרה. באחת ההופעות הללו לטובת נפגעי המלחמה שמע מנהל אופרה את שירתו והציע לו למנותו כזמר קבוע באופרה של שיקאגו בשכר 2000 דולר בעד כל הופעה והופעה, ומבלי שיצטרך לגלח את זקנו היפה (בחוגי החזנים היה נקרא בלשון החבה "בערדעלע, בערדעלע - מה פנינים תשיר היום"..., על זקנו היפה והמגודל היורד על פי מדותיו), לא להופיע בלילי שבתות ומועדים. יוס'לה לא קיבל את ההצעה, כי בשבילו היתה החזנות לא מקצוע מכניס, אלא עבודת-קודש ממש. על כל פנים, כשנודע ברבים דבר ההצעה הזאת