יצחק בן-אהרן (נוסנבוים)
נולד בזוינצה (מחוז בוקבינה, אוסטריה), כ"ד תמוז תרס"ו (17.7.1906), לאביו אהרן (סוחר, בר-אוריין) ולאמו חנה פרל בת שלמה אייזנברג. גמר בי"ס עממי ותיכוני בצ'רנוביץ ולמד בבי"ס גבוה למדעי המדינה והכלכלה בברלין.
מגיל 14 מדריך בתנועת הנוער "השומר הצעיר" בצ'רנוביץ. מגיל 18 חבר ההנהגה הראשית והעליונה של השוה"צ ומרכז "החלוץ" ברומניה ואח"כ בגרמניה. השתתף בועידות העולמיות של ברית הנוער הציוני ושל החלוץ (דאנציג 26-1925). ערך ב-1926 בצ'רנוביץ את "הדור הצעיר" (עברית וגרמנית) וכתב בשבועון המרכזי של ציוני בוקובינה "אוסטיודישה צייטונג" (בעריכת ד"ר מאיר אבנר ).
עלה לארץ ב-1928 בהעפלה דרך גבול הלבנון בעזרת מבריחים ערבים. הצטרף לקיבוץ ג' השומר הצעיר בחיפה, עבד שלש שנים ביבוש בצות המפרץ והקישון, בבנין בעיר ובנמל ובסלילת כבישים. בחיפה היה חבר מועצת הפועלים מטעם מפא"י, שהצטרף אליה בעת היוסדה לרגל איחוד אחדות העבודה והפועל הצעיר ואז הצטרף הקיבוץ שלו לקיבוץ המאוחד. היה פעיל בצופיות ובתנועת "החוגים" (מחנות העולים) בחיפה. הצטרף ל"הגנה" מיד אחרי בואו לארץ ובמהומות תרפ"ט השתתף כטוראי בהגנת חיפה.
ב-1932 עלה עם קיבוצו על הקרקע בעמק חפר ויסדו את משק גבעת חיים ומאז הוא חבר בו. ב-1933 יצא בשליחות ההסתדרות ל"החלוץ" ולנוער לצ'כוסלובקיה.
ב-1932 נשא לאשה את מרים בת ד"ר יעקב אבישי (פינקנזון). השתתף כציר בקונגרסים הציוניים מ-1934 ואילך וב-10 השנים האחרונות היה סגן חבר הועה"פ הציוני, ציר לועידות ההסתדרות וסגן חבר הועה"פ שלה, ציר לועידות הקיבוץ המאוחד וחבר מועצתו. ב-1936 יצא בשליחות ההסתדרות והסוכנות היהודית לגרמניה. נבחר לחבר ומזכיר של מרכז מפא"י ומזכיר סניפה בתל-אביב ובשנות 1938-39 היה מזכיר מועצת פועלי ת"א. בשנות 1936-39 היה חבר מפקדת ההגנה למחוז ת"א. ב-1937 היה ציר בקונגרס האינטרנציונל של הנוער הסוציאליסטי בליל שבצרפת.
ב-1940 התגייס ליחידת החסרים 605-606 ושרת בה בדרגת סמל ואח"כ קצין במצרים, במדבר המערבי וביון. שם נפל בשבי הגרמני באפריל 1941 עם 1400 חיילים יהודים מא"י והובלו למחנות בגרמניה. בשבי היה עורך עלוני מחנות קצינים וחבר בועדות לבריחה וריגול אנטינאצי. חיבר שם ספר באנגלית ואחרי שחרורו על-ידי הצבא האמריקאי באביב 1945 יצא ספרו בלונדון בהוצאת Steples Press בשם Listen Gentile, ואחרי שובו ארצה ביוני 1945 פרסם קובץ בשם "מכתבים לבני" בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אחרי מעשי הזועה של הבריטים בשדות "גבעת חיים"-"עין החורש" נשא על כך נאום במושב אספת הנבחרים בירושלים, שבו הוקיע את מעשי הצבא הבריטי והסלופים שבהודעת ממשלת המנדט על המאורע. ב"אשמה" זו נאסר על-ידי הצבא הבריטי והוחזק זמן-מה במעצר במחנה סרפנד. נתבע למשפט צבאי ושוחרר בנזיפה. ב"שבת השחורה" (29.6.46) נעצר שנית, נלקח מגבעת חיים למחנה "העצירים החשובים מאד" (חברי הנהלת הסוכנות והועד הלאומי ועוד) בלטרון, ואחרי שחרורו משם, יצא בשליחות הסוכנות לפעולה למען המגבית המאוחדת בארה"ב וזמן קצר פעל גם במחלקה המדינית של הסוכנות בלונדון.
כשחזר מהשבי ניסה לאחות את הקרע שבין מפא"י ובין התנועה לאחדות העבודה, וכשלא עלה בידו, הצטרף לאחדות העבודה ונבחר למזכיר המרכז שלה, השתתף במו"מ לאיחודה עם פועלי ציון ואח"כ עם השומר הצעיר וביסוד מפלגת הפועלים המאוחדת (ב-1947), נבחר לאחד ממזכיריה. אח"כ נבחר ברשימתה לכנסת הראשונה של מדינת ישראל ובתוך הכנסת לועדת החוץ והבטחון.
כתב בעתונים בחוץ לארץ, בארץ כתב בעתונים השומר הצעיר, הפועל הצעיר, קונטרס, אחדות העבודה, ירחון "אחדות", שבועון "לאחדות העבודה"' על המשמר, דבר, מבפנים.
בנו: יריב.
פרופ' שלמה רוזובסקי
נולד בריגה (לטביה), שבט תרל"ח (19.2.1878), לאביו ברוך ליב (חזן וקומפוזיטור בריגה, ממשפחת חזנים נודעים) ולאמו חסיה.
למד בחדרים ובגימנסיה. גמר לימודי משפטים באוניברסיטת קיוב והוסמך ב-1902 לד"ר למשפטים ובשנות 1903-10 עסק במקצוע עו"ד בפטרבורג ובריגה. למד מוסיקה בקונסרבטוריונים בלייפציג ובפטרבורג, היה תלמידם של רימסקי, קורסאקוב, גלאזונוב וניקיש וב-1911 הוסמך מטעם הקונסרבטוריון המלכותי בתואר "אמן חפשי".