שבראשו עמדו יצחק גרינבוים , ד"ר יוסף דוידזון , אברהם גולדברג, משה קליינבוים (כיום סנה ) וד"ר יצחק שיפר .
ב-1932 נשא לאשה את רות בת שמואל הולצברג מוארשה.
נלוה כשליחו המיוחד של ה"היינט" למסעיהם של אנשי-שם ציוניים (נחום סוקולוב, דוד בן-גוריון , ד"ר נחום גולדמן ואדוין סמואל ) בביקוריהם במרכזים היהודיים בפולין ועשה פרסום בעתון להופעותיהם.
הצליח להעביר אל הציונות את המקהלה הנודעת של מ. שניאור בוארשה, אחרי שהיתה שנים רבות תחת חסות ה"קולטור ליגע" של ה"בונד", ונבחר ליושב-ראשה.
ב-1934, כשד"ר מ. קליינבוים היה מנהל הסניף הוארשאי של סוכנות הידיעות "פאלקור", שימש הוא כמרכז החדשות מהמתרחש ביהדות פולין.
באותה שנה הצליח להשפיע על ידידו החזן העולמי משה קוסביצקי מוארשה, שיבוא לביקור ולתפילותאורח בארץ, ואף הוא נלוה אליו במסעו, ואח"כ פרסם על רשמי מסעו וביקורו כמאה רשימות ב"היינט", "היינטיגע נייעס", "וועלט שפיגעל" ו"דאס אידישע לאנד".
כשחזר לוארשה ביקש ממערכת ה"היינט" להעבירו לתפקיד סופרה בארץ בכל התנאים שהם. הצעתו נתקבלה וב-1935 נשלח כסופרו של ה"היינט" ויתר העתונים שבהוצאתו וכנציג ההנהלה המסחרית של העתון ביחד עם מ. קראוט . במשך הזמן יצר לו קשרים עם עוד עתונים בחו"ל ועד 1939 פרסם מאות כתבות ורשימות מהארץ ב"היינט" ובעוד עתונים אידיים בפולין, ליטא, לטביה, אנגליה ואמריקה.
משפרצה מלחמת-העולם השנית ובפולין פסקה הופעת עתונות של יהודים, נכנס לעבוד בעתון-הערב "ידיעות אחרונות" בעריכת ד"ר עזריאל קארליבאך, ואחרי שבועות אחדים נתקבל (באוקטובר 1939) לנסיון בתור מזכיר אגודת העתונאים בת"א. הצליח בתפקידו ונשאר בקביעות, ועם גידול האגודה והתרחבות תחומי עבודתה גדל היקף תפקידו במשך השנים בניהול עניני האגודה יחד עם חברי הועד בארגון כל זרמי העתונאים מימין ומשמאל תחת דגל אחד, קשרים עם מוסדות ושלטונות, טיפול בעניני עזרה לחברים ועתונאיםפליטים, הגנה מקצועית, ארגון "עתון העתונאים" שהחל בסוף 1939 בעריכת יו"ר האגודה יוסף הפטמן (ראה כרך שני, עמוד 965) פעם בשבועים. עד היום נתקיימו כ-200 הופעות בכל הארץ, והוצאת ספרי השנה של התאגדות העתונאים, ארגון ארצי, הצטרפות לארגון הבינלאומי וכו' וכו'.
לדרישת שר החוץ מר משה שרת ולפי הצעתו החליף את שם-משפחתו הגלותי לשם העברי רון. צאצאיו: שולמית, שמואל.
ישראל גראזנסקי (גאזער)
נולד במינסק (רוסיה הלבנה), ניסן תרכ"א (אפריל 1861), לאביו חיים יצחק הורביץ (חייט) ולאמו צפורה. נתחנך בבית הוריו ברוח המסורת היהודית ודבק בה כל ימיו בלי ויתור אף על פרט קל שבקלים עד כדי כך, שאפילו להצטלם סירב, לבל יעבור על איסור "עשית תמונה". אחרי גמרו את לימודיו בחדרים למד מאביו את מלאכת החייטות והמשיך לעבוד אצלו כשהתקרב לגיל חובת השרות בצבא יצא מרוסיה בפספורט של בחור שנפטר - אחיה של אשתו-בעתיד, גראזנסקי - עלה לארץ, נרשם בשם זה ומאז הוזנח ונשכח לגמרי שם-משפחתו האמתי.
בגיל 20 נשא לאשה בירושלים את הינדה יהודית בת ישראל יחיאל ואלקה גראזנסקי , שעלו מקישינוב שבבסראביה, והמשיך לעבוד במקצוע.
כארבע שנים אחרי נשואיו, כשהבילויים מיסדי גדרה היו זקוקים למוכתר שייצג אותם בפני השלטונות, בחר הרי"מ פינס, פטרונם של הגדרתיים, בר' ישראל לכהונה זו, באשר לפי הנהוג בעיירות רוסיה, נמצא דוקא חייט מתאים לשתדלנות בפני השרים שהוא עובד בשבילם, באשר לעיניו מוכרחים אף לפשוט את המדים ובגדי הפאר, המשרים עליהם את גאות השררה... והואיל וטיפולו בעניני גדרה - ואח"כ גם באר-טוביה - הזקיקו למגע קרוב עם שלטונות נפת עזה, והתחבורה אז לקויה ואטית מאד, עבר עם משפחתו לגור בעזה וגם שם עסק במלאכתו.
זה היה קרבן גדול מצדו, שכן בעזה היה אז ישוב יהודי קטן. אשתו הוכרחה לכסות את פניה בצאתה לרחוב, כדרך הערביות. מנין לתפילה לא היה, ואם כי השתדל והצליח להושיב בעזה יהודים אחדים בעלי מלאכות שונות, לא הגיע מספרם עד כדי מנין של מתפללים. גם חוסר בית-עלמין יהודי גרם לו פגעים, כי פעם מת אחד מילדיו בעזה, ומאחר שהחוק אוסר העברת מת ממקום למקום הבריחו הוא ואשתו בגניבה את גופת המת בלילה לקבר ישראל בגדרה. - בגלל ישיבתו בעזה בקבלת יסורים לטובת הישוב נקרא על שם העיר בכינוי ר' ישראל גאזער (איש עזה), שדחק