לאביו אברהם יצחק ולאמו חנה נעכא בת ישראל ברוך ליססער. אחיו: הרב יונה מרדכי מפלוצק, הרב מאיר (אביו של הרב הסופר ישעיהו מראדום).
חונך ולמד בבית אחיו יונה מרדכי בזקרוטשין, אח"כ בפלוצק. המשיך בישיבת וולוז'ין. בהיותו בן שבע עשרה ביקר בורשה. בכיסו היתה חוברת ראשונה שכתב ובה הערות שוליים לחלק ב' של תולדות ישראל לגרץ (לפרקים התלמודיים). החליט להכנס לנחום סוקולוב ולהראות לו את כתב היד. לא מצא אותו בביתו ולא היה בו העוז לבקרו שנית. כך נדחתה הקריירה הספרותית שלו לשנים מספר.
בי''ח טבת תרס"ח נשא לאשה את שרה בת אברהם יצחק קלישר . היה סמוך על שולחן חותנו בפלוצק והמשיך ללמוד (תרס"ח-תרע"א).
בא בחליפת מכתבים עם החוקר ד''ר שמואל פוז ננסקי, בורשה "רב צעיר" באודיסה. במכתביו היה מעיר הערות שונות אשר העירו את תשומת לב הסופרים האלה על כשרונותיו. אבל את העידוד והלקח הרוב ביותר קבל מאת עורך "השלוח" ד''ר יוסף קלויזנר , אשר נבא לו במכתב אליו עתיד מזהיר ונתן לו עצות חשובות להמשך עבודתו.
רשימותיו הראשונות פרסם ב"הקול" בעריכת י. ל. וואלגערמאן בהוצאת י. מאזעס בורשה.
בחורף תרע"א שלח מוולוז'ין פיליטון ל"הצפירה", חתם עליו בשם "בר-בי-רב דחד יומא".
לפני מלחמת העולם הראשונה החל נח פרילוצקי להוציא מאספים לעניני ידע-עם (פולקלור). הוא גלה ענין רב בנושאים אלה והחל לשלוח אליו את רשימותיו. מאז עיקר עבודתו הספרותית היא בנושאי הפולקלור למיניהם. בגלל תואר הרב שלו, חשש לחתום בשמו הנכון, כי בעיני העם ודאי נראים עניני הפולקלור כדברים שלא ראוי לרב בישראל לטפל בהם. בחר בשם עלזעט או אלזעט כנוטריקון ל"לב זלוטניק". בא בקשרים עם א. דרוינוב עורך המאסף "רשומות" לידע עם.
נתקבל כרב לעיר גומבין בשנת 1910. בימי מלחמת העולם שימש הוא כבן ערובות בידי הצבא הרוסי לנאמנות של יהודי קהלתו, כי חששו הרוסים לריגול מצד היהודים לטובת הגרמנים, אשר אז היוו אידיאל תרבותי בניגוד למשטר הצאר ופרעותיו.
בשנת תרע"ז החלה עבודתו הצבורית. קרא בורשה לאספת עם בל"ג בעומר לטובת "המזרחי": עזב את משרתו בגומבין, בא לורשה, ארגן את המפלגה והיה מנהלה הראשי כל ימי שבתו בפולין עד שנת תר"פ. בועידה הראשונה של "המזרחי" שהוא היה יו"ר שלה היה הוא עדיין הרב היחידי. לועידה השניה כבר באו עשרות רבנים.
בשנת תרפ"א יצא לאמריקה. אחר שהיה קצרה בארצות הברית עבר לקנדה.
היה נשיא "המזרחי" שם, מנהל קק"ל ואח"כ יו"ר ההסתדרות הציונית בקנדה (עד שנת תרצ"ב).
בימי כהונתו שם גאלו ציוני קנדה את אדמות עמק חפר.
אירגן את המגבית הראשונה בעולם לטובת קק"ל. ביקר בשליחות המגבית בדרום אפריקה (1925) בארגנטינה (1935), באוסטרליה (1946).
משנת 1938 היה מנהל החינוך העברי בדרום אפריקה (יוהניסבורג).
היה ציר בקונגרסים הציונים בשנים 1920, 1921. 1929, 1931, 1935.
בארץ ישראל ביקר בשנים: 1925, 1935, 1944. ביוני 1949 עלה על מנת להשתקע וקבע את מקום מגוריו בירושלים.
פרסם מאות מאמרים ורשימות על נושאים מדיניים ומדעיים בעתונות העברית, האידישאית והאנגלית.
בצורת ספרים או חוברות הופיעו: "דער וואונדער אוצר פון דער יודישער שפראך" (אוצר הפלאים של לשון יידיש), "מחברות מני קדם" (ביוהאניסבורג, בהן פרסום כתבי יד עתיקות עם הערות והסברים). "מדרש המליצה העברית", "מעשה ירושלמי". במאמרו על "מנהגי ישראל" שפורסם ברשומות (חלק א', אודיסה, 1918) כלולים הנושאים הבאים: עניני אכילה, עניני שבת ומועד, תנאים וחתונות הריון ולידת ילדים וכו'. רשימות רבות הוקדשו לפולקלור החסידות.
"עדות", גליון ניסן-תמוז תש"ז, מוקדש ליובלו הששים בעריכת הרב שמחה אסף , ובו ביבליוגרפיה מלאה של מאמריו המפוזרים.
צאצאיו: מרדכי (ראה את הערך שלו בכרך זה), חנה.
עמנואל בן-גריון
נולד בברסלאו (שלזיה), כ''ג סיון תרס"ג (18 ביוני 1903), לאביו מיכה-יוסף ברדיצ'בסקי (מי"ב) ולאמו רחל בת יעקב רמברג (ראה כרך ג', עמוד 1369).
בן יחיד להוריו. בן שמונה עבר עם ההורים לברלין (פרבר מגוריהם נקרא בפי מי"ב "נוה-שלום"). כשהיה בן י"ח, מת עליו אביו.