בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היה בקופנהגן בשליחות ציונית והצטרף לזאב ז'בוטינסקי במלחמתו להופעה אקטיביסטית-עצמאית של העם העברי (בעתון "די טריבונע"), ועזר לו בארגון הגדוד העברי (במלחמה העולמית הראשונה).
בימיה הראשונים של המהפכה ברוסיה שהה באוקראינה, ערך בקיוב עתונים ציוניים. היה חבר מרכז ציוני אוקראינה, חבר האספה הלאומית היהודית, חבר הועד הלאומי הזמני. חבר המועצה האוקראינית.
בשנת 1919 נמצא בלונדון ויחד עם י. לנדוי יסד את אק"ב ("אידישע קראספדנץ ביורע") "משרד המודיעין היהודי" עם סניפים בורשה וברלין. אירגן את "יט"א" ("יידישער טעליגראפן אגענטור") ובא"י נקראת "ס.ט.א" (סוכנות טלגרפית ארצישראלית). בעניני סוכנות ידיעות זו, שהיתה עוד אז בחיתוליה ועמדה בפני קשיים רבים, ביקר באמריקה.
בשנת 1920 נשא לאשה את ברברה בת דוד דה פורט.
בשנת 1925 היה מעוזריו הראשונים של זאב ז'בוטינסקי בהקמת ברית הציונים הריביזיוניסטים (הצה"ר) והיה מראשיה עד הפילוג בה בשנת 1933. בתפקיד סגן יו"ר מרכז העולמי של הצה"ר. מטעם המפלגה היה חבר כל הקונגרסים הציונים וחבר הועד הפועל הציוני החל משנת 1927.
בשנת 1933 פרצו חלוקי דעות בתנועת הצה"ר בדבר היחס להסתדרות הציונית. הוא היה בעד המשך המאבק בתוך מסגרת ההסתדרות הציונית. נערף משאל בין חברי התנועה ודעתו הקיצונית של זאב ז'בוטינסקי זכתה ברוב מכריע. בועידה בקטוביץ חל הפילוג (1933).
עזב את הצה"ר והקים את "מפלגת המדינה העברית" שעמד בראשה עד איחודה מחדש עם ברית הצה"ר (1948).
בשנת 1934 עלה ארצה ושימש כראש הועד הפועל של "מפלגת המדינה העברית". משנת 1933 היה בקביעות חבר הנשיאות של הועד הפועל הציוני.
עם בואו ארצה נבחר למנהל "הבנק להתישבות עממית" בתל-אביב.
בימי המלחמה העולמית השניה שהה באמריקה והשתתף באופן פעיל בחייה הצבוריים של היהדות שם. הופיע באספות, השתתף בעתונות ופעם בשבוע היה משדר בתחנת רדיו בניו-יורק.
עם האיחוד עם הצה"ר (1948) נבחר ליו"ר המרכז העולמי של הצה"ר המאוחדת.
לרגלי פעולותיו ביקר בכל ארצות אירופה, אמריקה. וגם באפריקה.
עם השינויים שחלו בהנהלת הסוכנות היהודית. לרגלי הקמת ממשלת ישראל נכנס כחבר הנהלת הסוכנות ונמסרה לו ראשות המחלקה הכלכלית.
השתתף במיטב העתונות היהודית בעולם. משנת 1910 עד פרוץ המלחמה עבד ב"היינט", "פריינד", "מומנט" (ורשה) ובעתוני ניו-יורק: "טאג", "ווארחייט", "צייט". ב-1913 ערך בברלין שבועון רוסי של הסטודנטים היהודים, "יוורייסקי סטודנט". הוציא עתון הומוריסטי מצוייר "דער אשמדאי". ב-1914 כתב היסטוריה של האגודה הסטודנטית הציונית "החבר". מסוף נובמבר 1914 עד 1916 ערך בקופנהגן את ה"קאפענהאגענער טאגבלאט". אח"כ את "יידישע פאלקסצייטונג". מסוף 1915 ובהפסקות עד 1922 הוציא יחד עם ז. ז'בוטינסקי את הבטאון האקטיביסטי "די טריבונע", שהופיע בקופנהגן, בלונדון (זמן קצר כעתון יומי) וברלין (ירחון). בימי המהפכה הרוסית ערך את השבועון הציוני "אויף דער וואך" ("על המשמר") ואת העתון היומי "די וועלט" (1919 בקיוב).
עם יסוד הצה"ר השתתף בכל העתונות שלה.
עם בואו לארץ ערך את "עתון מיוחד" (תל-אביב, 1934). יסד את העתון הראשון האנגלי בארץ "פלשטיין ביוליטין".
כותב בקביעות ב"הבוקר" (תל-אביב), "דער טאג" (ניו-יורק) ובמספר עתונים אחרים המופיעים באירופה ובאמריקה.
צאצאיו: רנה אשת גפני (קונסול ישראלי בסןפרנציסקו). דוד (סטודנט באוניברסיטה באנגליה).
שבתאי דון-יחיא (דניאל) (בשם: דון-יחיא, היו חותמים בני המשפחה בעב רית מדורי דורות. בלועזית נשתבש השם לדוניאך ודונחין).
נולד במארינהוזן (לטביה), כ"ה טבת תרס"ט (18.1.1909) לאביו בן-ציון (שמש 40 שנה רב ואב"ד במארינהוזן ולוצין בלטביה, חיבר ספרים תורניים: "ליקוטי-מגדים", "יחס אבות" ופירסם מאמרים בחכמת ישראל. מראשי תנועת המזרחי בלטביה, השתתף בועידות ובקונגרסים, נשרף על קידוש השם בידי הנאצים בשנת תש"א. בן שבעים היה במותו. המשפחה מתייחסת על בית הנשיא דון-יחיא , מראשי יהדות-ספרד, שנפטר בשנת ד' אלפים תק"ס (1800). משפחה של רבנים ומחברים, דרשנים ואנשי צבור) ולאמו חיה בת הרב יצחק ציוני (מחבר הספר: "עולת יצחק".